כלים, פרק י"ג, משנה ו. המשניות הבאות עוסקות בבעיה מעשית: כלי שהורכב משני חומרים שונים, מקצתו מתכת ומקצתו עץ. מדוע ההרכבה הזאת משנה? מפני ששני החומרים אינם שווים בדיני טומאה. כלי מתכת מקבל טומאה גם כשהוא פשוט לגמרי, בלי שום חלל שמחזיק דבר. כלי עץ, לעומת זאת, נטמא רק אם יש בו בית קיבול, איזה חלל שמכיל. וכשכלי אחד בנוי משניהם, כיצד נסווג אותו?
המשנה מעמידה את הכלל: "עץ המשמש את המתכת, טמא". כשחלק העץ שבכלי הפשוט קיים כדי לשמש את חלק המתכת, המתכת היא עיקר הכלי והעץ טפל לה. במקרה כזה כל הכלי עשוי לקבל טומאה, שהרי דין הכלי נקבע לפי חלקו העיקרי. כאן העיקר הוא מתכת, ולכן כל הכלי נחשב כלי מתכת ומקבל טומאה אף שהוא פשוט ואינו מחזיק כלום.
ואחר כך ההרכבה ההפוכה: "והמתכת המשמשת את העץ, טהורה". במקום שחלק המתכת נוסף כדי לסייע לחלק העץ, העץ הוא עיקרו של הכלי והמתכת טפלה לו בלבד. לפיכך הכלי כולו נשאר טהור, שהרי אנו מסווגים אותו ככלי עץ, ועץ אינו מקבל טומאה כל זמן שאין בו חלל המחזיק דבר.
הדוגמה של המפתח
המשנה ממחישה את הדינים האלה בחפץ שהיה מוכר לכל. מפתח באותם ימים היה עשוי כמין מוט: בקצה אחד טבעת שבה אחזו במפתח, ומן הקצה שכנגדו בלטו שיניים. את השיניים הללו היו דוחקים אל תוך פי המנעול ומסובבים את המוט, וכך היה המנעול נפתח או ננעל.
"כיצד?" כיצד הדינים מתקיימים למעשה? "פותחת של עץ והפין שלה של מתכת, אפילו אחת, טמאה". אם גוף המפתח עשוי עץ ושיניו של מתכת, ואפילו שן אחת בלבד היא של מתכת והשאר של עץ, כל המפתח מקבל טומאה. הטעם הוא שעיקר פעולתו של מפתח בשיניו, שהן הפועלות במנעול; והידית אינה אלא מחזיקה את השיניים במקומן. נמצא שהמתכת היא החלק העיקרי, והמפתח מקבל טומאה אף שהוא פשוט ואין בו בית קיבול.
"פותחת של מתכת והפין שלה של עץ, טהורה". אם גוף המפתח של מתכת ושיניו של עץ, המפתח טהור. עיקרו של המפתח, כלומר השיניים, הוא עץ, וכלי עץ אינו מקבל טומאה אלא אם כן יש בו בית קיבול.
הדוגמה של טבעת החותם
המשנה עוברת לטבעת שקבוע בה חותם, מן הסוג שהיו חותמים בו שטרות. "טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג, טמאה". כשעיגול הטבעת של מתכת והחותם הקבוע בה של אלמוג, הוא האלמוג הימי, הנמנה כאן עם מיני העץ, הטבעת מקבלת טומאה. שהרי טבעת מעיקרה תכשיט היא לענוד באצבע, והחתימה בה אינה אלא שימוש טפל. נמצא שעיגול המתכת הוא העיקר וחותם האלמוג טפל לו, ולכן החפץ נדון ככלי מתכת ומקבל טומאה גם בלא בית קיבול כלל.
"טבעת של אלמוג וחותם שלה של מתכת, טהורה". כשהעיגול של אלמוג והחותם הקבוע בו של מתכת, הטבעת נשארת טהורה. העץ הוא החומר העיקרי בהרכבה זו, ועץ אינו מקבל טומאה כל זמן שאין בו חלל המחזיק דבר.
שן בפני עצמה
המשנה מסיימת בדין נפרד בשיניים עצמן. "השן שבטס, שבפותחת ושבמפתח, טמאה בפני עצמה". שן של מתכת השייכת לטס, כלומר לוח מתכת דק שנעשה בו כלי, וכן שן של מתכת של פותחת, מפתח גדול, או של מפתח פשוט, מקבלת טומאה בפני עצמה, אף לאחר שנפרדה מן החפץ שהייתה קבועה בו. הואיל ושן כזאת יכולה לפעול במנעול בלא סיוע, בנפרד מן הכלי שהיא שייכת לו בדרך כלל, היא נחשבת כלי בפני עצמו.
החוט המשותף לכל המשנה הוא רעיון אחד: כששני חומרים מחוברים בכלי אחד, שואלים איזה מהם עושה את העיקר. אותו חלק קובע את הדין לכלי כולו, אם להכשירו לקבל טומאה כמתכת ואם להשאירו טהור כעץ.