כלים, פרק כ"ו, משנה ה. המשנה שלנו מונה רשימה של כלי עור פשוטים, ושואלת על כל אחד מהם אם הוא ראוי לקבל טומאת מדרס, היינו הטומאה שמטמא זב, נידה וכיוצא בהם כשהם יושבים, נשענים או שוכבים על הכלי.
לפני שנגיע לרשימה יש להקדים כלל אחד. טומאת מדרס חלה רק על כלי שאחד משימושיו הוא לשאת את משקל האדם, כדרך כיסא או מזרן. ואף על פי כן, אין צורך שנשיאת האדם תהיה עיקר תפקידו של הכלי. גם דבר שנעשה ומשמש לצורך אחר לגמרי יכול ליפול תחת טומאת מדרס, כל זמן שהועידו אותו לשבת או להישען עליו בשעות שאינו עוסק בתפקידו העיקרי. כל אחד מן הכלים המנויים כאן נכנס לאחת משתי הקבוצות הללו: או שהישיבה והשכיבה הן עיקר ייעודו, או שזהו שימושו המשני המקובל.
הכלים המקבלים טומאת מדרס
המשנה פותחת: "אלו עורות טמאין מדרס" ("eilu orot temei'in midras"), אלו הם כלי העור שיכולים להיטמא בטומאת מדרס.
- "עור שחישב עליו לשטיח" ("or shechishev alav leshati'ach") - עור פשוט שבעליו ייעד אותו לפרוש ולשבת עליו, כמעין מחצלת.
- "עור הקצב" ("or hakatzav") - סינר העור של המעבד עורות. הוא היה חוגר אותו בשעת מלאכתו, ומששבת מן המלאכה היה מייחדו לישיבה.
- "עור הקטבליא" ("or hakatavliya") - עור הפרוש על שלד המיטה וקשור אליו בחבלים, ועליו היו שוכבים.
- "עור החמר" ("or hachamar") - אדרת העור של החמור (מנהיג החמורים), שהיה לובשה מעל בגדיו כהגנה מפני הגשם.
- "עור הקטן" ("or hakatan") - סינרו של עובד הפשתן, שחגר אותו בשעה שסרק את הפשתן, כדי שהקוצים והשבבים לא יזיקו לבגדיו.
- "עור הרופא" ("or harofei") - יריעת העור של הרופא. בשעה שטיפל בפצעים היה פורשה על ברכיו, כדי שהדם לא יכתים את בגדיו.
- "עור העריסה" ("or ha'arisah") - ריפוד העור של עריסת התינוק, שהניחו אותו כדי שהפרשות התינוק לא ילכלכו את הסדינים.
- "עור הלב של קטן" ("or halev shel katan") - מגן עור שהניחו על חזהו של ילד קטן, כדי לשמור עליו מפני שריטות ומכות של חתול בר.
- "עור הכר" ("or hakar") - כיסוי העור של הכר.
- "עור הכסת" ("or hakeset") - כיסוי העור של הכסת. שני אלו היו פורשים על הכר ועל הכסת, כדי שלא יתלכלכו כשיושבים עליהם.
על כל אלו פוסקת המשנה שהם מקבלים טומאת מדרס. במקצת מן המקרים המנויים, הישיבה או השכיבה עליהם היא עיקר תפקידו של הכלי. ובשאר, אין זה עיקר ייעודם כלל, ואף על פי כן, מאחר שלפעמים אנשים יושבים או נשענים עליהם, גם הם נכנסים לכלל טומאת מדרס.
שני הסינרים שנחלקו בהם
לאחר מכן מעלה המשנה שני כלים נוספים: "עור הסרוק" ("or hasaruk") ו"עור הסורק" ("or hasorek"). אלו שני אומנים שונים, דומים בשמם אך נפרדים זה מזה. הראשון הוא סינר העור של עושה המסרקות, האומן המייצר מסרקות. השני הוא של הסורק, זה שסורק את הצמר, שהיה קושר חתיכת עור על חיקו בשעת מלאכתו.
"רבי אליעזר אומר: מדרס, וחכמים אומרים: טמא מת" ("Rabbi Eliezer omer: midras, vaChachamim omrim: temei met"). רבי אליעזר סובר ששני הסינרים הללו אכן מקבלים טומאת מדרס, שכן לעתים משתמשים בהם לישיבה או לשכיבה (וכמובן הם מקבלים גם טומאה רגילה, כטומאת מת). וחכמים חולקים: הם מקבלים רק טומאת מת, היינו טומאת מת וכיוצא בה, אבל לא טומאת מדרס, לפי שלא ייעדו אותם לישיבה ולשכיבה כלל.