כלים, פרק כ"ה, משנה ה'. הפרק כולו בנוי על יסוד אחד: בדיני טומאה אין הכלי נחשב תמיד לגוף אחד שאינו מתחלק. תוכו של הכלי ואחוריו יכולים לשאת מעמדות נפרדים, וטומאה שהגיעה לאחד מהם אינה פושה מאליה אל חברו. משנתנו מיישמת יסוד זה בכלי שנעשה מתחילתו בשני בתי קיבול שאינם שווים בגודלם: אחד מחזיק רובע ואחד מחזיק חצי רובע. המשנה הקודמת עסקה בדינו של בית קיבול אחד כשחברו נטמא. כאן עובר הדיון לדפנות של כלי כזה: אילו אחוריים משתייכים לאיזה בית קיבול, ועד היכן מתפשטת טומאתם של האחוריים.
כשנטמא תוכו של אחד מבתי הקיבול
המשנה פותחת: "נטמא הרובע, הרובע ואחוריו טמאין". אם נכנס משקה טמא לתוך בית הקיבול של הרובע וטימא אותו, הרי אותו בית קיבול עם אחוריו טמא. וזה הדין הרגיל: כשהטומאה מגיעה לתוכו של כלי, הכלי כולו נטמא, ואחוריו בכלל.
וממשיכה המשנה: "חצי הרובע ואחוריו טהורין". תוכו של בית הקיבול שמחזיק חצי רובע, והאחוריים השייכים לו, נשארים בטהרתם. אף ששני בתי הקיבול מחוברים בגוף אחד של כלי, לעניין זה נחשב כל אחד מהם ככלי בפני עצמו, ואין טומאתו של זה עוברת לחברו.
אילו דפנות שייכות לאיזה בית קיבול
מאחר שלכל בית קיבול מתייחסים אחוריים משל עצמו, צריך לדעת היכן עובר הגבול ביניהם. בית קיבול כזה מוקף משלושה צדדים בדפנות המשמשות אותו לבדו, ובצד הרביעי במחיצה המשותפת לו ולחברו. כל מה שמחוץ לשלוש הדפנות שלו נחשב אחוריים שלו, וכן החשבון בדיוק בבית הקיבול שכנגדו. והמחיצה המשותפת שבאמצע מתחלקת לפי עוביה: חציה מתייחס לבית קיבול זה וחציה לזה.
המקרה ההפוך
ואחר כך אומרת המשנה את התמונה ההפוכה: "נטמא חצי הרובע, חצי הרובע ואחוריו טמאין, הרובע ואחוריו טהורין". אם תוכו של חצי הרובע הוא שבא במגע עם משקה טמא, הרי חצי הרובע והאחוריים השייכים לו טמאים, והרובע ואחוריו נשארים טהורים. הדין פועל באותה מידה לשני הכיוונים.
כשהטומאה נגעה באחוריים בלבד
עכשיו עוברת המשנה למקרה אחר: המשקה הטמא נגע לא בבית קיבול אלא בדופן החיצונית של הרובע. במצב כזה תוכו של הרובע אינו נטמא, שהרי כלי שנטמאו אחוריו אינו מוליך את הטומאה לתוכו. וכיוון שתוכו של אותו בית קיבול עצמו שנגעו בו נשאר טהור, פשיטא שתוכו של חברו, חצי הרובע, נשאר טהור גם הוא.
ולא נותר אלא לקבוע עד היכן מתפשטת הטומאה על גב הכלי, וכאן נחלקו התנאים. שנינו במשנה: "נטמאו אחורי הרובע", שהמשקה טימא את אחוריו של הרובע, והדין הוא "אחורי חצי הרובע טהורין", שהאחוריים השייכים לחצי הרובע אינם נטמאים, "דברי רבי מאיר". רבי מאיר נאמן ליסוד שהלכנו בו עד כאן: אף שכלי אחד מכיל את שני בתי הקיבול, ההלכה רואה בהם שני כלי קיבול עומדים בפני עצמם, ולפיכך טומאה שבזה אינה עוברת לזה.
שיטת חכמים
וחכמים חולקים: "וחכמים אומרים", ולשונם "אין חולקין את הגבים", שאין האחוריים מתחלקים כלל. הם מודים בנקל שבתי הקיבול מתחלקים, שכן שם העין רואה שני כלי קיבול נפרדים, ולכל אחד מעמד משל עצמו. אבל האחוריים הם קרום אחד רצוף המקיף את הכלי כולו, ואין בו מה לחלק. ומכאן שברגע שהמשקה מטמא את גבו של בית קיבול אחד, גם גבו של השני נטמא עמו. ומוסיפה המשנה: "וכשהוא מטביל", כשבא הבעל להטביל כלי כזה, "מטביל את כולו".
חכמים מוסיפים נפקותא למעשה. כשבא הבעל לטהר את הכלי הזה במקווה, עליו להטביל את הכלי כולו. אף שרק חלק אחד ממנו נטמא, ואף ששני בתי הקיבול נידונים ככלים נפרדים, אין כלי מיטהר אלא אם כן נכנס כולו לתוך המים. לפיכך במקרה שאנו פוסקים בו שהכלי כולו טמא, ורצון הבעל להחזיר את כולו לטהרתו, אין הדבר נעשה אלא בהטבלת הכלי בשלמותו.