כלים, פרק י"ח, משנה ה. כלל גדול עובר לאורך המסכת: כלי שנשבר עד שאינו יכול עוד לשמש למה שנעשה לו, שוב אינו כלי, והרי הוא טהור. משנתנו מיישמת את הכלל הזה במיטה, שבלשון המשנה היא בנויה ממסגרת (שתי ארוכות, כלומר הדפים הארוכים שבצדדים, ושתי קצרות שבראשיה) הנשענת על ארבע כרעים. השאלה שלפנינו היא כמה בדיוק צריך לחסר מן המיטה כדי שהמיטה שהייתה טמאה תהיה טהורה.
המיטה וטומאתה
נושא המשנה מוצג בפתיחתה: "מיטה שהייתה טמאה מדרס". המיטה שלפנינו כבר קיבלה את הטומאה הנקראת מדרס, היא הטומאה שהזב וכל מי שדינו כדינו מטמאים בה כל דבר שנעשה לשכיבה או לישיבה. ייחודו של מדרס הוא שהנגיעה אינה מעלה ולא מורידה בו כלל: מרגע שהזב הטיל את כובד גופו על המיטה, לחץ עליה או נשען עליה, המיטה טמאה. נקודת הפתיחה שלנו, אם כן, היא מיטה שרבצה עליה טומאה חמורה, והמשנה שואלת באיזה שלב של קלקול נגמרת אותה טומאה.
ניטלה קצרה עם שתי כרעיה
המקרה הראשון: "ניטלה קצרה ושתי כרעים, טמאה". אם ניטל אחד הדפים הקצרים שבראש המיטה יחד עם שתי הכרעים המחוברות לו, המיטה נשארת בטומאתה. הטעם הוא שהשאר, שתי הארוכות עם הקצרה שנותרה וכרעיה, עדיין ראוי לשמש כמיטה. אמת, הראש שאיבד את כרעיו משתפל כלפי הרצפה והשכיבה שם אינה נוחה במיוחד, ואף על פי כן אדם יכול להשתטח עליה. וכיוון שהחפץ ממשיך לתפקד כדרך שמיטות מתפקדות, נשאר לו שם מיטה, והטומאה עומדת עליו.
ניטלה ארוכה עם שתי כרעיה
המקרה השני: "ארוכה ושתי כרעים, טהורה". כשמה שניטל הוא אחד הדפים הארוכים יחד עם שתי הכרעים המחוברות לאורכו, הדין מתהפך והמיטה טהורה, שכן מעתה אנו רואים אותה ככלי שנשבר. השרידים, כלומר שתי הקצרות והארוכה האחת שנותרה עם כרעיה, אינם ראויים לשמש כמיטה בשום צורה. כל המסגרת נופלת על צידה, ומי שינסה לשכב שם פשוט יחליק ויפול. ודבר שאין שוכבים עליו אינו מיטה, וטומאת המדרס פורחת ממנו.
שיטת רבי נחמיה
"רבי נחמיה מטמא": רבי נחמיה סובר שאף במקרה השני הזה המיטה נשארת טמאה. לדעתו, כל זמן שיש עדיין דרך כלשהי שהמיטה תשמש לתפקידה, למשל על ידי שיסמוך אותה על מיטה אחרת או יתמוך בה במיטה שנייה, לא איבדה את שם כלי; היא עודנה מיטה ועודנה ראויה לשימוש. התנא קמא חולק: מיטה צריכה לעמוד ולהחזיק את עצמה בכוחות עצמה. משעה שהיא תלויה בסמיכה מן החוץ, הרי היא כשבורה, וטהורה.
עוד שלוש דרכים שבהן המיטה נטהרת
שלושה מקרים נוספים משלימים את המשנה. "גדד שתי לשונות לוכסן": קיצץ שתיים מן הלשונות, פיסות העץ הקטנות המשוקעות תחת קרשי המיטה, ואותן שתיים שהסיר היו הנתונות בלוכסן, זו לעומת הפינה שממולה. "גדד שתי כרעים לוכסן": או לחלופין, שתי כרעים העומדות זו כנגד זו בלוכסן נגדדו, שנחתך מקצה כל אחת מהן טפח לפחות. בשתי הגרסאות ניטלה מן המיטה כל יציבותה, שהרי שתיים מפינותיה יושבות עכשיו נמוך ממפלס השתיים הנותרות. "או שמיעטה פחות מטפח": והאפשרות השלישית היא שקיצץ או שיבר את קצות הכרעים עד שהמיטה מתרוממת פחות מטפח מעל הקרקע, ונמצאה נמוכה מכדי שתיחשב מיטה כלל.
בכל שלושת המקרים הללו הדין הוא "טהורה": המיטה טהורה מכאן ולהבא. משאין המיטה יכולה עוד לעשות את מה שמיטה נועדה לו, להחזיק אדם השוכב עליה, ביציבות ובגובה הראוי, חדלה מלהיות כלי, ועם זה באה טומאתה אל קצה.