היום נסיים בעזרת ה' את מסכת כלים. נותרה לפנינו משנה אחת בלבד - משנה ד' של פרק ל' - וחלקו של שיעור זה יהיה אפוא המשנה האחרונה של מסכת כלים, הנלמדת עמכם על ידי עבדכם הנאמן, צבי הירש שוואננרייך. המשנה הבאה כבר תפתח את מסכת אהלות, פרק א' משנה א', וזכות גדולה היא לי לחלוק שיעור זה עם עמיתי הנכבד וידיד ותיק של משפחתי, הרב עקיבא טנדלר שליט"א.
משנה ד' של פרק ל' - בדיני כלי זכוכית:
"צלוחית קטנה שניטל פיה - טמאה" - בקבוק קטן בעל צוואר צר שצווארו נשבר, עדיין מקבל טומאה, משום שניתן להוסיף ולהשתמש בו: אוחזים בו מלמטה, ואין צורך לגעת בשברי הזכוכית הבולטים שבצווארו, ואין חשש שהיד תישרט.
"וגדולה שניטל פיה - טהורה" - בקבוק גדול שאין אוחזים אותו ביד אחת אלא נדרש לטפל בו בשתי ידיים. מאחר שהאחיזה היא בשתי ידיים, אי אפשר להיזהר מן הפגימות ומשברי הזכוכית הבולטים סביב פי הכלי, ולפיכך אין הוא ראוי עוד לשימוש ואינו מקבל טומאה.
"של פלייטון - טהורה, מפני שהיא סורחת את היד" - פלייטון הוא בקבוקון קטן המשמש לשמן ולסוגי תבלינים נוזליים, מי ורדים וכיוצא בהם. אין דרכו לשפוך ממנו, אלא תוחבים לתוכו את האצבע כדי להוציא מעט מן הנוזל המבושם שבתוכו. משניטל פיו, האצבע נגרדת בשברי הזכוכית ואין אדם משתמש בו עוד - ולפיכך טהור.
"לגינין גדולים שניטלו פיהם - טמאין, מפני שהוא מניח עליהם בשם" - לגין גדול של זכוכית שצווארו הרחב נשבר מקבל טומאה, שכן עודנו שימושי: אף שסביב שפתו שברי זכוכית, ניתן להשתמש בו לכבישת עגבניות ומלפפונים - שופכים לתוכו מלח וחומץ בלא לגעת בשברים הבולטים, מניחים בו את הכבשים ומותירים אותם עד שייכבשו, וכעבור חודשיים מוציאים אותם - הכול בלא סכנה לידיים. כלי מתפקד ושימושי הוא, ולפיכך מקבל טומאה.
"ואפרכס של חרש - טהורה" - אפרכס היא מיכל זכוכית גדול או ארגז שלתוכו נותנים את החיטה העומדת להיטחן בריחיים. פותחים בו פתח קטן, החיטה נשפכת ויורדת אל תחת אבן הריחיים הטוחנת אותה. אין זה כלי קיבול ממש, שהרי אין מחזיקים בו את החיטה לאורך זמן אלא הוא אוגר אותה באופן זמני בלבד עד לטחינה, ולפיכך אינו מקבל טומאה.
דברי רבי יוסי בסיום המסכת:
בכך מסתיימת המשנה, ומילתה האחרונה היא "טהורה". על כך מעיר רבי יוסי: "אשריך כלים, שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה" - המסכת נפתחה בנימה של טומאה, שהרי מילותיה הראשונות עוסקות בטומאה, וסיומה בנימה של טהרה.
ואולם, דבריו מעוררים שאלה היסטורית: רבי יוסי קדם לרבי יהודה הנשיא, שהוא עורך המשנה. כיצד יכול היה להעיר על פתיחתה ועל סיומה של המסכת ולהחמיא על כך שנחתמה בסימן של טהרה אף שנפתחה בסימן של טומאה, בשעה שנפטר לכאורה קודם שסידר רבי את המשנה? בשאלה זו עוסקים האחרונים.
ביאור רבי עקיבא איגר:
בהערותיו על המשנה, בתוספות, מבאר רבי עקיבא איגר כי אף שרבי יוסי היה רבו ומלמדו של רבי, קדמו לעריכתו של רבי גרסאות וסדרים קודמים של משניות. כך אכן עולה מדברי התוספות במסכת בבא קמא (דף צ"ד עמוד ב') שהיו משניות עוד לפני רבי, ורבי רק סידר אותן, ליקטן וערכן. לרבי יוסי הייתה אפוא מהדורה קודמת של משניות, שנפתחה באותו אופן והסתיימה בטהרה, ועל כך העיר.
ביאור ה"משנה אחרונה":
הפירוש הידוע בשם "משנה אחרונה", פירוש מעניין ועתיר חידושים, נוקט גישה שונה. לדבריו, אין רבי יוסי מעיר על המשניות שלמדנו בארבעת החודשים האחרונים, שהרי הן נחתמו לאחר זמנו; אלא שכל התנאים שקדמו לרבי יהודה הנשיא היו בידיהם גרסאות פרטיות של משניות סדורות, שנמסרו במסורת מדור לדור. גם לרבי יוסי הייתה מהדורה קודמת כזו, ואף היא הסתיימה במילה "טהורה".
ומוסיף ה"משנה אחרונה": אפילו אם המשנה שהייתה לפני רבי יוסי לא הסתיימה בדיוק במילים אלו, אלא הסתיימה בפרק זה העוסק בכלי זכוכית - הרי כלי זכוכית עצמם יוצאים בטהרה, שכן מן התורה אין הם מקבלים טומאה כלל. נמצא שאין מסכת כלים נחתמת בנימה של כלי חרס, כלי עץ, כלי ברזל או כלי מתכת, שכולם מקבלים טומאה מן התורה בתנאים שונים, אלא בנימה של טהרה - בכלי זכוכית שאינם מקבלים טומאה מן התורה לעולם. זוהי הטהרה שעליה שמח רבי יוסי בסיומו היפה.
אין לי אלא לומר כי תקוותי שכולכם - בין אם הצטרפתם אל השיעור מפעם לפעם ובין אם דבקתם בו כל מאה עשרים ושמונה הימים - התקדמתם מטומאה לטהרה בלימוד משניות מסכת כלים, בדרך סמלית, מילולית, הלכתית ורוחנית כאחת. סליק מסכת כלים, הדרן עלך מסכת כלים, ומכאן אנו עוברים שוב אל הדרכתו המומחית של ידידי היקר, הרב עקיבא טנדלר, שיפתח במשנה הראשונה של מסכת אהלות.