אנו ממשיכים בלימוד המשניות במסכת כלים, ומגיעים היום לפרק כ"ט, משניות ד' וה'.
משניות אלו ממשיכות בנושא הפרק כולו: כאשר עוסקים בידות או בציציות הבולטות מן החפץ, עד היכן נחשב אותו חלק מחובר לכלי ונחשב חלק ממנו - כך שאם נטמא הכלי, נטמא עמו גם אותו חלק.
משנה ד' - חוט המאזניים:
המשנה מפנה את תשומת הלב אל חלק מסוים בכלי מסוים: המאזניים. במאזניים שלושה מרכיבים:
שתי הכפות - שני החלקים התלויים, שעליהם מונח החפץ הנשקל ומולו המשקולת שכנגדה הוא נשקל.
המוט האופקי - הקנה שממנו תלויות שתי הכפות.
החוט - חוט או פתיל הקשור מעל למוט, שבו אוחזים בשעת השקילה.
השאלה היא, אפוא, כמה מאותו חוט או משיחה, המחזיק את המוט האופקי ומונע ממנו ליפול לקרקע, נחשב חלק מן המאזניים עצמם - כך שאם נטמאו המאזניים, נטמא אף הוא.
תשובת המשנה היא שהדבר תלוי בסוג המאזניים, כלומר בסוג החומר הנשקל בהם: "חוט מאזניים של זהובים ושל שוקלי ארגמן טוב - שלושה בהם". מאזניים המשמשים צורפי זהב, השוקלים חומר יקר ביותר, וכן מאזניים של שוקלי ארגמן משובח, בדים יקרים ומיוחדים - שלוש אצבעות ראשונות של החוט הבולט מן המוט נחשבות חיבור למאזניים עצמם.
הטעם לכך: מאחר שנשקלים כאן חומרים יקרים מאוד, יש צורך בדיוק רב במדידה - שלא ליתן יותר מדי ושלא לקחת יותר מדי - ולפיכך רצוי שהחוט המשעה את המאזניים באוויר יהיה קצר ביותר.
מעבר לשלוש אצבעות מנקודת החיבור של החוט אל המאזניים, אין החוט נחשב חיבור, וכאשר המאזניים טמאים אין החלק שמעבר לשיעור זה נטמא.
משנה ה' - יד הקרדום:
הקרדום הוא גרזן, או סוג של את. הנוהג המקובל לתרגמו כגרזן, ובו נאחז. לגרזן שני חלקים: חלק מתכתי מחודד העושה את הכריתה, ובית יד של עץ.
כאשר אדם אוחז בגרזן, אין הוא תופס אותו בקצה הידית הרחוק מן המתכת, אלא מזיז את ידו כלפי מעלה, כך שנותר מרווח בין קצה הידית לבין מקום אחיזת היד. אותו מרווח, הבולט מתחת ליד לכיוון קצה הידית, הוא הנקרא "יד הקרדום מאחוריו".
הדין הוא "שלושה": עד שלוש אצבעות הבולטות מתחת ליד לכיוון הקצה נחשבות חיבור, ואם הקרדום טמא - אף הן טמאות. מה שרחוק מכך, לכיוון קצה הידית, אינו נחשב חיבור.
רבי יוסי חולק ואומר: "טפח - טהור". כלומר, אם בית היד ארוך כל כך עד שבשעת האחיזה נותר טפח שלם בולט מאחורי היד, אין כל הקת נחשבת בית יד כלל. אין היא נחשבת יד מבחינה הלכתית, משום שקשה מאוד לעבוד עם בית יד ארוך כל כך, ולפיכך כל החלק העשוי עץ טהור - ובלבד שהחלק הבולט מגיע לשיעור של טפח.
לסיכום: בשתי משניות אלו למדנו את שיעורי החיבור בשני כלים: בחוט המאזניים של שוקלי הזהב והארגמן המשובח - שלוש אצבעות, מפני הצורך בדיוק בשקילת חומרים יקרים; וביד הקרדום הבולטת מאחורי אחיזת היד - שלוש אצבעות, ולדעת רבי יוסי, משהגיע הבולט לשיעור טפח, אין הקת נחשבת יד כלל וכולה טהורה.