כלים, פרק כ״ג, משנה ג׳. משנתנו עוסקת בהבחנה השייכת לדיני הזב ולכלים שהוא נשען עליהם. זב שיושב או מטיל את כובד גופו על כלי שנעשה לישיבה או לרכיבה, אין הכלי נטמא טומאה רגילה בלבד, אלא נעשה אב הטומאה בפני עצמו, ומטמא אדם ואף את הבגדים שהאדם לובש. עתה שואלת המשנה במה נחלקות שתי הקטגוריות זו מזו, ואחר כך עוברת לכלי רכיבה שאינו נכנס לדינים הללו כלל.
פותחת המשנה בשאלה: "מה בין מרכב למושב?" מה ההבדל בין כלי שנטמא בתורת מרכב, כלומר דבר שנעשה לרכיבה, ובין כלי שנטמא בתורת מושב, כלומר דבר שנעשה לישיבה? שניהם נטמאו מן הזב בטומאת מדרס, היא הטומאה הבאה מלחץ גופו. אם כן, במה אין השניים שווים?
באה התשובה: "מרכב חלק מגעו ומשאו". במרכב חילקה ההלכה בין שני אופני נגיעה. הנוגע בלבד במרכב שהזב דרס עליו, נטמא גופו, אבל בגדיו שעליו נשארים טהורים. ואם נשא אותו והרים את כובדו, הוא וכל הבגדים שעליו נמשכים לטומאה יחד.
ועל הקטגוריה השנייה מלמדת המשנה: "ומושב לא חלק מגעו ממשאו". במושב, כלי העשוי לישיבה, אין חילוק כזה. בין שנגע בו אדם ובין שנשאו, הדין אחד בשני המקרים: האדם נטמא, ואף הבגדים שעליו נטמאים.
לאחר שהועמדו שתי הקטגוריות זו לצד זו, מביאה המשנה כלי רכיבה שאינו לא זה ולא זה ואינו מקבל טומאת מדרס לעולם: "טפיח של חמור", המשוי הקבוע על גב החמור, "שהוא יושב עליה", שאדם אף יושב עליו לפעמים, ואף על פי כן "טהורה". גם כשהזב נשען עליו בכל כובדו, אין טומאת מדרס נתפסת בו, שהרי האומן שעשה אותו לא התכוון לא למושב ולא לאוכף.
תאר לעצמך את צורתו: הוא דומה לסולם, ומונח שטוח על גב הבהמה כדי שיוכלו להעמיס עליו משאות כבדים. כל תכליתו לשאת את המשאות שהחמור יוביל. לפיכך אין השליבות סמוכות זו לזו אלא מרוחקות זו מזו, ואין אדם יכול להתיישב באמת על משטח כזה. וכיוון שלא נעשה לישיבה ולסמיכה, אינו מקבל טומאת מדרס.
הסיפא עוסקת בבעל הכלי המשנה את מבנהו. "שינה בה את הנקבים": הוא מזיז את בתי הנקבים וקודח נקבים חדשים, עד שכל מוט נמשך וקרוב לחברו ואדם יכול באמת לשבת עליו. "או שפרצן", או שפרץ את הנקבים, "זה לתוך זה", נקב אל נקב, ונשארו המוטות עומדים צמודים זה לזה ואין ביניהם אלא קורט עץ דק בין הנקבים המחזיקים אותם, עד שדפנות הכלי בטלו והמוטות מכונסים כולם במקום אחד. בשני המקרים הדין הוא "טמאה": הכלי מקבל עכשיו טומאת מדרס. מעשה ידיו עשה כלי הראוי לישיבה, וכל הראוי לישיבה נכנס לדיני טומאת מדרס.