כלים, פרק י"ג, משנה ג. הפרק ממשיך לעסוק בכלי מתכת שנשברו או נפגמו, ובכל מקרה נשאלת אותה שאלה: האם נשתייר מן הכלי שיעור שבו הוא עדיין נחשב כלי העושה את מלאכתו ומקבל טומאה. משנתנו מוסיפה שני כלים כאלה: חרחור החופר באדמה, וקרדום שיש לו שני ראשים.
החרחור
הכלי הראשון הוא החרחור, מעדר שחופרים בו באדמה. שפתו מחוזקת בטבעת מתכת, והטבעת מושחזת, כדי שיוכל לחתוך את השורשים שהיו מעכבים את המחרשה.
וזו ההלכה עצמה: "חרחור שנפגם, טמא עד שינטל רובו", חרחור שנפל ממנו פגם, בין מלהב החיתוך ובין מן הטבעת המחזקת שלאורכו, עדיין לא יצא מכלל כלי, והטומאה חלה עליו. הוא נטהר מקבלת טומאה רק משניטל רובו של אותו להב או אותה טבעת. הגבול נקבע לפי רוב: כל זמן שמחציתו קיימת החרחור עושה את מלאכתו וחופר, אבל משנשבר יותר מכך לא נשאר במה לחפור, וכלי שאינו יכול לעשות שום מלאכה אינו מקבל טומאה.
עכשיו עוברת המשנה לחלק אחר של אותו כלי עצמו. יד החרחור תקועה בבית קיבול (מקופה) המחובר ללהב. מה הדין אם אותו בית קיבול עצמו נפגם, עד שאין אפשרות לתקוע בו את היד כראוי?
"נשברה מקופתו, טהור". אם נשברה המקופה, החרחור טהור. אפשר שלהבו שלם לגמרי, אבל בלי מקופה אין דרך לחבר לו יד הגונה, וחרחור שאין אוחזים בו אינו חופר. הואיל ואינו יכול לשמש כלל את ייעודו, שוב אינו כלי ואינו מקבל טומאה.
הקרדום
הכלי השני הוא הקרדום, גרזן שיש לו להב בכל אחד משני קצותיו. האחד הוא להב רחב, מן הסוג שהנגרים חוצבים וקוצצים בו את העץ. השני צר, ומלאכתו לבקע בולי עץ לחתיכות.
מאחר שיש לכלי הזה שני קצוות של מלאכה, אבדן האחד מהם אינו מבטל את שימושו. "קרדום שניטל עושפו, טמא מפני בית ביקועו", אם ניטל הלהב הרחב שחוצבים בו, הקרדום עדיין מקבל טומאה, מחמת הלהב הצר שנשתייר, שהוא כשר עדיין לבקוע בו עצים.
ובמקרה ההפוך הדין הפוך: "ניטל בית ביקועו, טמא מפני עושפו". כשניטל הקצה הצר שמבקעים בו, הקרדום מקבל טומאה מחמת הלהב הרחב החוצב, שנשאר ראוי לשימוש במלואו. קצה מלאכה אחד שנשתייר, איזה מן השניים שיהיה, מספיק כדי שהכלי יישאר בגדר כלי.
אף כאן חותמת המשנה בבית הקיבול: "נשברה מקופתו, טהור". אם נשברה המקופה, כלומר הנקב שבו תוקעים את יד הקרדום, הקרדום טהור. שני הלהבים, חדים ושלמים ככל שיהיו, אינם יכולים לעשות דבר בלא יד להניפו בה. מאחר שאיבד את יכולת התפקוד לגמרי, שוב אינו נחשב כלי, ולפיכך טהור.
נמצא ששני חלקי המשנה מלמדים עיקרון אחד משני כיוונים. כלי שנשתיירה בו אחת ממלאכותיו, בין חצי להב בחרחור ובין אחד משני הקצוות בקרדום, עדיין כלי הוא ועדיין מקבל טומאה. אבל פגיעה במקופה, המקום שבו הכלי נפגש ביד המשתמשת בו, פוסלת את הכלי כולו בבת אחת, ואין זה משנה כמה שלם כל השאר.