כלים, פרק י"ט, משנה ב'. הפרק כולו עוסק במיטה ובחבלים המסורגים בה, ובשאלה אילו חלקים נחשבים כלי אחד עם המיטה לעניין דיני טומאה. המיטה בימים ההם נבנתה כמסגרת של עץ: שני לוחות בצדדים הקצרים, בראש המיטה וברגליה, ושני לוחות ארוכים המחברים אותם לאורך הצדדים, והכול נשען על ארבע רגליים. אחר כך היו משחילים חבלים הלוך וחזור על פני המסגרת, לשני הכיוונים, ויוצרים את הסירוג שעליו הונחו המצעים. חבל כזה נעשה חלק מן המיטה מיד כשסורגו בה שלוש שורות, ומשעה שכך אורכו כולו נחשב שייך למיטה.
חבל שהיה צריך להאריך אותו
המעשה שלפנינו מתחיל לאחר שכבר נסרגו אותן שלוש שורות, ואז מגלה הסורג שהחבל שבידו יאזל לפני שיסתיים סירוג המיטה. כדי להוסיף אורך, הוא קושר חבל שני בקצהו של הראשון. כך, ברגע זה, חלק מן החבל הראשון סרוג במסגרת, ושאר אורכו, וכן החבל החדש כולו, תלויים ומשולשלים בחוץ. עתה המיטה מקבלת טומאה. הואיל ובחבל הראשון כבר נסרגו שלוש שורות, כל אורכו טמא יחד עם המיטה עצמה.
השאלה היא מה דינו של אדם הנוגע בחבל זה או בזה: "והנוגע מן הקשר ולפנים, טמא". הנוגע מן הקשר המחבר את שני החבלים ולפנים, כלומר בכל מקום שהוא לאורך החבל הראשון, נטמא, מפני שחבל זה נחשב חלק מן המיטה.
ואז מוסיפה המשנה את חציו השני של הדין: "מן הקשר ולחוץ, טהור". הנוגע מן הקשר ולחוץ, כלומר בחבל שנוסף, בכל נקודה שלאורכו, נשאר טהור. אמנם החבל השני קשור בראשון, אך הוא לא נסרג במיטה כלל. קשר הקושר אותו לחבל של המיטה אינו עושה אותו לחלק מן הכלי, ולפיכך אין טומאת המיטה מתפשטת אליו.