הגענו לסיומה של מסכת הוריות. בפרק ג', משנה ח', ממשיכה המשנה לעסוק בהלכות קדימה - סדרי עדיפות הנקבעים על פי מדרגות הקדושה. השאלה המעשית היא: כאשר עומדים לפני האדם שני יהודים ועליו לבחור באחד מהם בלבד - לחלוק כבוד, לתת צדקה, להמציא פרנסה, לפדות משבי או להציל מטביעה - במי יבחר? הכלל היסודי, כפי שנתבאר במשנה הקודמת, הוא שמי שקדושתו יתרה קודם.
ברוב המקרים עומדים היהודים על דרגה שווה, ולפיכך מציגה המשנה שני קריטריונים נפרדים. הקריטריון הראשון והמכריע הוא תלמוד תורה: מי שלמדן יותר מחברו קודם לו. אין זו הבחנה בינארית בין תלמיד חכם לשאינו תלמיד חכם, אלא בכל מקום שבו ניכר בבירור מי גדול יותר בתורה - הוא הקודם.
לפיכך, על פי שורת הדין, העלייה הראשונה בבית הכנסת בשבת בבוקר ראויה לתלמיד החכם ולא לכהן. אלא שנהג מנהג ותיק לתת במקרה כזה את העלייה לכהן, ומסתבר שטעמו במניעת טינה ומחלוקת, שהרי היה צורך להכריע מיהו תלמיד החכם הגדול שבבית הכנסת. מכל מקום, המשנה מפרטת תחילה את סדר הקדימה כאשר כל הדברים שווים, ולאחר מכן קובעת שמעלת תלמוד תורה גוברת על הכול.
סדר הקדימה שבמשנה:
"כהן קודם ללוי" - הכהנים הם קבוצה מיוחדת בתוך שבט לוי. הברטנורא אינו רואה צורך להביא פסוק לכך, ומסתבר שטעמו הוא שהכהנים חייבים במצוות רבות יותר מן הלויים ולפיכך קדושתם יתרה. מפרשים אחרים מביאים פסוק מדברי הימים: "ויבדל אהרן הכהן ובניו להקדישו עד עולם" - קדושה מיוחדת שמכוחה הם קודמים.
"לוי קודם לישראל" - שבט לוי הובדל כשבט מיוחד, כמפורש בפסוק שבספר דברים, ולפיכך הלוי קודם לישראל שאינו לוי.
"ישראל קודם לממזר" - ממזר הוא הנולד מאיסור שהעונש עליו כרת, כגון ניאוף וגילוי עריות. אין הוא רשאי לבוא בקהל ולהינשא לעיקר האוכלוסייה בישראל, ומבחינה זו קדושתו פחותה והוא מאוחר בקדימה. בכל שאר העניינים הריהו יהודי לכל דבר. ראוי לציין כי הנולד מביאת נידה, אף שגם בה יש איסור כרת, אינו ממזר.
"ממזר קודם לנתין" - הנתינים הם צאצאי הגבעונים, אותו שבט כנעני שרימה את יהושע והציג עצמו כבא ממקום רחוק. מיראתם ביקשו להינצל מן הכליה שנתחייבו בה, ומשכרת עמם יהושע ברית - הניח להם להישאר, כדי שלא לעשות חילול השם. בסופו של דבר נתגיירו ונעשו יהודים, אלא שבימי דוד המלך נהגו באכזריות גדולה, ונגזר עליהם מאז שלא יבואו לעולם בקהל ישראל. נמצא שהם יהודים שאינם רשאים להינשא לעיקר האוכלוסייה, כממזרים, אלא שמוצאם מן השבטים הכנעניים ולא משבטי ישראל, ולפיכך מדרגתם נמוכה מן הממזר.
"נתין קודם לגר" - הגר לא היה יהודי בחלק מחייו ואין מוצאו ממוצא יהודי, ולפיכך, בהשוואה ליהודי שאינו גר, חסר בו יסוד מסוים של קדושה. הנתינים, לעומת זאת, יהודים הם מזה דורות רבים, ושני הוריו של הנתין יהודים גמורים, בעוד הורי הגר אינם כאלה.
"גר קודם לעבד משוחרר" - העבד שקנה יהודי חייב במעין תהליך גיור: מילה וטבילה במקווה, ומחויב בשמירת כשרות ושבת ובכל המצוות שאישה יהודייה חייבת בהן, למעט מצוות עשה שהזמן גרמן, כתפילין וכיוצא בהן. עבד שלא נשתחרר אינו יהודי, אלא כמעט יהודי, שכן הוא נתון בבעלותו של אדם.
ראוי להדגיש כי כל גר ראוי להערכה עצומה, שהרי מה עוד ניתן לבקש מן האדם יותר מלהרחיק לכת ולהתגייר בפועל? מצוות דאורייתא היא שלא להונות את הגר, ואדרבה, מוטל על האדם לצאת מגדרו כדי לחזק את ידיו, להשרות עליו נחת ולא לייחדו כגר. ההבחנה שבמשנה אינה אלא ביסוד הקדושה שבמוצא, וכשמגיעים למצב של תיעדוף - היהודי הרגיל או הנתין קודם לגר.
ומהו עניינו של העבד המשוחרר? כל המפריד בינו לבין יהודי רגיל הוא היותו נתון בבעלותו של אדם. שכבה זו חוצצת בינו לבין אדונו האמיתי שבשמים, הקדוש ברוך הוא. משמשחרר אותו אדונו בשר ודם, יוצא הלה מן המשוואה ולא נותר מעל העבד אלא הקדוש ברוך הוא. נמצא שהעבד המשוחרר נעשה כגר: תחילתו בלידה כנוכרי, והוא עובר מעין התאזרחות בעם ישראל בטבילה במקווה, במילה אם הוא זכר, בשמירת המצוות ובקבלת עול מלכות שמים - כעין גיור בדלת האחורית, והריהו יהודי גמור. ואם אינו שומר מצוות, יש לשחררו ולהוציאו מן הבית, שאין להחזיק עבד כזה במשק הבית.
ואף על פי כן, מבחינת הקדימה והקדושה מתחיל העבד המשוחרר במדרגה נמוכה אף מגר רגיל שבחר להתגייר. הטעם לכך הוא פסוק נפרד המלמד שהעבד ארור: עצם המצב של היות אדם קנוי לחברו הוא מקולל ביסודו, קללה שאין עמה המשך שושלת. לפיכך, כשיש להכריע בין גר לעבד משוחרר - הגר קודם.
"בזמן שכולן שווין":
כל הסדר הזה אמור בזמן שכולם עומדים על דרגה שווה. אבל "אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ - ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ". הכהן הגדול עומד בראש הפירמידה, אך אם עם הארץ הוא ואינו למדן, ואילו הממזר, העומד בתחתית הסולם מבחינה חברתית, תלמיד חכם הוא - הממזר קודם.
וקדימות זו נוהגת בכל אותם עניינים:
בנתינת כבוד.
בנתינת צדקה.
בהמצאת פרנסה.
בפדיון שבויים.
בהצלה מן השריפה.
בהשבת אבידה.
בהזמנה לעלות לתורה.
ומה בדבר העומדים נמוך מן הממזר בסולם - הנתינים, הגרים והעבדים המשוחררים? התשובה היא שגם הם בכלל. עבד משוחרר שהוא תלמיד חכם עומד בראש הסולם, וכן הגר שהוא תלמיד חכם קודם אף לכהן גדול שהוא עם הארץ. המשנה נקטה דווקא בממזר משום שהניחה כי מי שנעשה יהודי בשלב מאוחר של חייו, גר או עבד, אינו צפוי להיעשות תלמיד חכם, ולפיכך לא עסקה בתרחישים בלתי סבירים; אך אם אירע כן, אשריהם ואשרי חלקם.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר הקדימה בקדושה - כהן, לוי, ישראל, ממזר, נתין, גר ועבד משוחרר - ואת טעמיה של כל מדרגה ומדרגה. עוד למדנו כי כל הסדר הזה אינו אמור אלא "בזמן שכולן שווין", ואילו מעלת תלמוד תורה גוברת על הכול, עד שממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ בכבוד, בצדקה, בפרנסה, בפדיון שבויים, בהצלה, בהשבת אבידה ובעלייה לתורה.
ובזאת, בסייעתא דשמיא, אנו מסיימים את מסכת הוריות, ולא זו בלבד אלא שאנו מסיימים עמה את כל סדר נזיקין. הדרן עלך סדר נזיקין! מכאן נמשיך לסדר קדשים, והמסכת הראשונה שבו היא מסכת זבחים.