משנה ג' ה'. במשנה הקודמת למדנו כי הכהן הגדול אינו עושה פריעה ופרימה - גידול השיער וקריעת הבגדים - כחלק ממנהגי האבלות. משנתנו דנה בשני עניינים ובאופן חלותם על הכהן הגדול: מצוות הפרימה, כלומר קריעת הבגדים, ובעקבותיה הלכות אנינות. נבארם בזה אחר זה.
מצוות הקריעה:
הקריעה, קריעת בגדיו של האדם, היא מצווה מדרבנן שתיקנו חכמים מתוך הכרה בכבוד המת. אדם שאיבד את אחד משבעת קרוביו - האם, האב, האח, האחות, הבן, הבת או האישה - עליו לקרוע בחזית בגדו העליון, מן הצוואר ולמטה או סמוך לכתף, קריעה של טפח שלם.
ראינו כי הכהן הגדול אינו קורע כדרך שאר האנשים. אולם מכיוון שטעם המצווה הוא כבוד הנפטר, וכדי שידעו הבריות שאדם זה איבד את קרובו, מובן שהאיסור על הכהן הגדול הוא לקרוע בדרך הרגילה - הדרך שהיתה מקובלת בזמן חז"ל, לקרוע בבגד העליון מלפנים - אך אפשרות הפרימה עצמה לא נשללה ממנו לחלוטין.
ולכן אומרת המשנה: "כהן גדול פורם מלמטה" - הכהן הגדול קורע את בגדיו מלמטה כלפי מעלה. לפי רוב הדעות אין זו רשות בלבד אלא חובה: הוא עושה זאת לכבוד המת, אלא שמלמטה, ובכך נבדל משאר האנשים, ודי בכך. לדעת המנחת חינוך אין זו אלא רשות.
"והדיוט מלמעלה" - כהן הדיוט שאיבד אחד משבעת קרוביו מקיים מצווה זו של קריעת הבגדים מלמעלה, בשיעור טפח. ואם קרע מלמטה או מאחורי בגדיו, לא יצא ידי חובת המצווה.
דיני אנינות:
מיהו אונן? אדם שאיבד את אחד משבעת הקרובים שעליהם הוא חייב להתאבל, נעשה אונן מן התורה באותו יום עצמו, עד צאת שלושה כוכבים, ובכלל זה כמה הגבלות:
הוא פטור מקיום מצוות עשה, ולפיכך אינו מברך, למשל, לאחר אכילת לחם וכיוצא בזה.
נאסר עליו לאכול קודשים, ואף מעשר שני.
אצל כהן הדיוט, האונן אינו רשאי אף לעבוד עבודה בבית המקדש, ועליו להפסיק את עבודתו מרגע שנודע לו על אובדן קרובו. מעמד האנינות מן התורה מסתיים בלילה הראשון שלאחר מות הקרוב, אך מדרבנן הוא נמשך עד הלילה שלאחר הקבורה - זמן שעשוי להימשך יומיים ואף שלושה ימים. בכל אותו זמן אין הוא עובד עבודה ואינו אוכל קודשים. ראוי לציין כי הפטור ממצוות עשה אינו נוהג באנינות דרבנן.
וכאן אומרת המשנה: "כהן גדול מקריב אונן ולא אוכל" - הכהן הגדול רשאי לעבוד ולהקריב קרבנות בעודו אונן, ויסוד הדבר בפסוקים שנאמרו סביב הדיון באהרן הכהן ובנדב ואביהוא. עם זאת אין הוא רשאי לאכול מבשר הקרבן ומן הקודשים בעודו אונן.
"והדיוט לא מקריב ולא אוכל" - כהן הדיוט אינו רשאי לעבוד עבודה כלשהי בבית המקדש, ובוודאי שאינו אוכל מבשר קודשים כל זמן שהוא אונן. כהן הדיוט ששמע על אובדן קרובו באמצע העבודה, מפסיק ומוסר את העבודה לאחר. מבחינה טכנית עליו להישאר עד שתסתיים אותה עבודה, ואז רשאי לצאת ואף חייב לצאת. ואמנם אם עבד בעודו אונן, אותה עבודה פסולה, שכן זהו עניין של מעילה.
נקודת הבהרה לסיום: כאשר אנו מדברים על קריעת הבגדים של הכהן או של הכהן הגדול, אין הכוונה לבגדי הכהונה, אלא לבגדיהם הפרטיים האישיים שלבשו, בין שהיו לבושים בבגדי הכהונה המיוחדים ובין שלא.
לסיכום: במשנה זו למדנו שני דינים בכהן גדול. בקריעה - הכהן הגדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה, שכן טעם התקנה הוא כבוד המת, ולכן לא נשללה מן הכהן הגדול הפרימה עצמה אלא דרכה הרגילה. באנינות - הכהן הגדול מקריב אונן אך אינו אוכל מן הקודשים, ואילו ההדיוט לא מקריב ולא אוכל, ואם עבד עבודתו פסולה.