משנה ג' בפרק ג' של מסכת הוריות ממשיכה ושואלת את השאלה המתבקשת: מה הדין "חטאו עד שלא נתמנו" - כאשר העבירה נעברה בעוד האדם הדיוט, וטרם שהספיק להביא את קרבנו נתמנה למלך או לכהן גדול? איזה קרבן עליו להביא: הקרבן המיוחד, או קרבנו של אדם רגיל?
משיבה המשנה: "הרי אלו כהדיוט" - הם מביאים חטאת של אדם רגיל, שהרי הכלל, כפי שלמדנו, הוא שהולכים אחר הזמן שבו נוצר החיוב, והם נתחייבו בהבאת חטאת בעודם הדיוטות.
שיטת רבי שמעון:
רבי שמעון סובר שהדבר תלוי, שכן לדעתו משנה גם מועד הידיעה על החיוב:
"אם נודע להם עד שלא נתמנו - חייבין": אם לא זו בלבד שעבר את העבירה, אלא אף נודע לו על חובתו להביא חטאת בטרם נתמנה למלך או לכהן גדול, מביא חטאת קבועה כהדיוט, שהרי הולכים אחר שעת החיוב.
"ומשנודע להם - פטורין": אם נודע לו על חובת החטאת רק לאחר המינוי - כגון שרק לאחר שנתמנה למלך הודיעוהו שהמאכל שאכל קודם לכן היה אסור - פטור לגמרי. שכן התורה מגדירה את חייבי החטאת הרגילה כ"מעם הארץ", היינו אנשים רגילים, למעט מלך ולמעט כהן גדול; ומאחר שנודע לו רק בהיותו מלך או כהן גדול, שוב אינו בכלל חייבי החטאת הרגילה. אף את החטאת המיוחדת אין הוא יכול להביא, שהרי לא נתחייב בה בשעה שהיה מלך או כהן משיח.
הלכה כרבי שמעון.
"ואיזהו הנשיא":
כאן פותחת המשנה עניין חדש. התורה מייחדת את הקרבן המיוחד ל"נשיא", אלא שהמונח 'נשיא' הוא דו־משמעי: לעיתים הכוונה לראש שבט, כנחשון בן עמינדב, ולעיתים אף ראש משפחה קרוי נשיא.
אומרת המשנה: "זה המלך" - מדובר במלך דווקא, ולא בראש שבט או בראש משפחה. "שנאמר: ועשה אחת מכל מצוות ה' אלוקיו" - מי שעושה אחת מן המצוות שאסר עליו ה' אלוקיו, "אשר לא תעשינה", הוא המחויב בקרבן המיוחד של חטאת הנשיא. מכאן למדים: "נשיא שאין על גבו אלא ה' אלוקיו" - דין זה חל רק על מי שנשיאותו נשגבה עד שאין איש ממונה עליו. נחשון בן עמינדב, לדוגמה, היה נשיא וראש שבט, אך היה כפוף למשה רבנו, ואינו עומד בראש הפירמידה. רק מי שהוא המלך, העומד בראש ואינו כפוף לאיש, לו נתייחד המעמד המיוחד להביא את השעיר לחטאת.
מקור הלימוד - גזירה שווה:
לכאורה יש לשאול: כיצד מלמדות המילים "ה' אלוקיו" שמדובר במי שאינו נתון לדין אלא לפני ה' אלוקיו בלבד? התשובה היא שאין זה לימוד מייתור הלשון, אלא גזירה שווה. קיים פסוק נפרד העוסק במעמדו המיוחד של המלך ובחובתו לשמור בתודעתו שהוא כפוף לה' - הפסוק המצווה את המלך להחזיק עמו ספר תורה בכל עת: "והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, למען ילמד ליראה את ה' אלוקיו". דווקא מי שאינו נותן דין וחשבון לאיש מלבד ה', כמלך, זקוק לתזכורת מתמדת זו. ומאחר שנאמר כאן "ה' אלוקיו" ונאמר שם "ה' אלוקיו", גזירה שווה - אף קרבן הנשיא נאמר במלך.
נפקויות להלכה:
שני מלכים בישראל: בתקופה שבה היו מלך יהודה ומלך ישראל, מאחר ששני המלכים אינם אחראים זה לזה ולאיש מהם אין ממונה מעליו, שניהם היו מביאים את חטאת הנשיא המיוחדת.
נשיאי השבטים: מאחר שהם כפופים לסמכות שמעליהם, אין הם בכלל הזכאים לקרבן זה.
ראוי לציין כי הגמרא הקשתה בעניין רבי יהודה הנשיא, ורבי חייא משיב שאין הוא בכלל מי שמביא את חטאת הנשיא - ולא משום כינויו 'הנשיא', אלא משום שהגמרא אומרת שהוא כפוף לראש הגולה שבבבל, דבר מפתיע כשלעצמו, אך כך היא לשון הגמרא. מכל מקום, מבחינת העיקרון ההלכתי, כיוון שהוא כפוף למישהו אין הוא בכלל מביאי חטאת הנשיא. לעומת זאת משה רבנו עצמו היה מביא קרבן כזה, שהרי לא היה כפוף לאיש.