נעבור למשנה ב' בפרק שלישי, העוסקת בשני מקרים: כהן משיח שעבר ממשיחותו ונשיא שעבר מגדולתו, שחטאו לאחר שסיימו את תפקידם.
כהן משיח שעבר ממשיחותו:
כהן גדול ששימש בתפקידו וחדל מלמלאו - נעשה בו מום קבוע, נטמא, או שהזקין מכדי לשמש - ולאחר מכן חטא. כלומר, בשעה שאינו עוד הכהן הגדול המתפקד, עבר עבירה שעליה היה מביא פר כהן משיח אילו היה הכהן הגדול המתפקד: הורה הוראה לעצמו, והלך אחר הוראתו בעבירה שעונשה חטאת קבועה.
נשיא שעבר מגדולתו:
"וכן הנשיא שעבר מגדולתו ואחר כך חטא" - מלך שאינו מתפקד עוד כמלך, ובהיותו אדם רגיל עבר איסור המחייב בהבאת חטאת.
דין המשנה בשני המקרים:
"כהן משיח מביא פר" - הכהן המשיח מביא פר כהן משיח כמקודם, משום שמשנעשה כהן גדול נשאר כהן גדול לעולם. אין הוא מאבד את קדושתו, אף שאינו מתפקד עוד ככהן גדול.
"ונשיא כהדיוט" - אין קדושה מוקנית למלך, ומשעה שאינו מלך עוד הרי הוא כאדם רגיל. לפיכך מביא הנשיא את אותה חטאת שאדם רגיל מביא: עז או כבשה נקבה.
דיוק בלשון "וכן":
קריאה מדוקדקת במשנה מעלה קושי. הלשון "וכן" מורה שאותו עיקרון חל בשני המקרים, ואילו למעשה עולה מן המשנה שהכהן הגדול מביא את קרבנו הרגיל, ואילו המלך שאינו מלך עוד מביא קרבן אחר. אם כן, אין כאן "וכן" כלל, ושני הדינים אינם דומים זה לזה.
תוספות הר"ש עומד על כך ומשיב, כי לשון "וכן" ננקטה רק כדי להקביל למשנה הקודמת, לצורך הזיכרון. מכל מקום, אין להתייחס ל"וכן" זה כפשוטו, שהרי ההבדל בין שני הדינים עצום.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דינם של כהן משיח שעבר ממשיחותו ונשיא שעבר מגדולתו שחטאו לאחר סיום תפקידם: הכהן המשיח מביא פר, שכן קדושת הכהן הגדול אינה פוקעת ממנו לעולם; ואילו הנשיא דינו כהדיוט ומביא עז או כבשה נקבה, לפי שאין קדושה מוקנית למלך. כן עמדנו על הדיוק בלשון "וכן", ועל תירוצו של תוספות הר"ש שנקיטת לשון זו באה להקבלה בלבד.