אנו פותחים בפרק השני של מסכת הוריות, ונקדים לו הקדמה קצרה. שני הפרקים הבאים עוסקים בפר כהן משיח - הפר המיוחד הקרב לכפרתו של כהן גדול בנסיבות מסוימות מאוד; וכן בנושא נפרד, שעיר נשיא - הקרבן המיוחד שמביא המלך, שאף בו נדון בהמשך.
הרקע לפר כהן משיח:
במצב רגיל אין כהן גדול מביא חטאת. אדם מן השורה שעבר בשוגג על מצווה שזדונה כרת מביא קרבן חטאת קבועה, ואילו הכהן הגדול, שעשה מעשה מאותו סוג, אינו מביא דבר. הטעם לכך נלמד מן הפסוק: "ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ" - החוטא בהיסח הדעת ושלא במתכוון מביא חטאת, ואילו "מעם הארץ" בא למעט את הכהן הגדול. נמצא שככלל, אין הכהן הגדול רשאי ואינו יכול להביא חטאת.
אולם קיים תרחיש מסוים שבו הוא כן מביא קרבן, הוא הנקרא פר כהן משיח, וזהו נושאו של רוב המשך המסכת.
תנאי החיוב בפר כהן משיח:
כהן שנמשח בשמן המשחה - כהן שהתרומם למעלת כהן גדול על ידי שמן המשחה, שמקורו במשה רבינו, והוא זה שנעשה בו "משיח", כלומר כהן גדול המשוח בשמן. מסוף תקופת בית המקדש הראשון, ובוודאי בתקופת בית המקדש השני, נגנז אותו שמן ולא היה עוד בנמצא, והדרך למנות כהן גדול הייתה בריבוי בגדים - עצם לבישת שמונת הבגדים שלובש הכהן הגדול. מרובה בגדים אינו רלוונטי לדיוננו כאן, ומדובר דווקא בכהן משיח שנמשח בשמן.
כהן הראוי להורות - כהן גדול שאינו רק משוח בשמן, אלא הוא עצמו תלמיד חכם בעל מעמד גדול, הראוי לפסוק שאלות ולהכריע הלכה בעצמו.
הוראה לעצמו בשגגה ומעשה על פיה - אותו כהן הורה לעצמו בעניין שיש בו חיוב חטאת, פסק בשגגה ושלא בכוונה באופן מוטעה, נהג על פי פסק דינו האישי, ולאחר מכן נוכח לדעת שטעה ומבקש כפרה. בתרחיש זה הוא רשאי להביא את הקרבן המיוחד.
שלושה הבדלים בין פר כהן משיח לחטאת רגילה:
שגגת דין: החיוב אינו בא על מעשה מוטעה בלבד, אלא דווקא על הוראה שהורה בטעות ופעל על פיה.
סוג בעל החיים: פר, כלומר שור, ולא עז או כבשה נקבה, שהם בעלי החיים הרגילים לחטאת.
אופן ההקרבה: הוא קרב כפר העלם דבר - על המזבח הפנימי ולא על המזבח החיצון, ובשרו אינו נאכל לכהנים אלא נשרף מחוץ לתחומי המקדש.
נמצא שפר כהן משיח דומה עד מאוד לפר העלם דבר שעסקנו בו בפרק הקודם, אלא שבמקום שיובא בשם הסנהדרין או בשם הציבור שנהג על פי הוראתה, הוא מובא עבור הכהן הגדול - ובתנאי שהיה ראוי להוראה ושנמשח להיות כהן גדול.
לשון המשנה:
"הורה כהן משיח לעצמו שוגג ועשה שוגג - מביא פר" - כהן גדול שהוא כהן משיח, שפסק לעצמו בעניין מסוים בטעות אך שלא במתכוון, ונהג על פי הוראתו ועבר בשוגג על מצווה שזדונה כרת - הוא זה שמביא פר לכפרתו.
ראוי להבהיר ולמנוע בלבול: אין מדובר במשוח מלחמה, כהן שנמשח לצורך הנהגה כמנהיגו הרוחני של הצבא ביציאה למלחמה, אלא בכהן גדול רגיל, והוא נקרא כהן משיח משום שנתחנך לתפקידו דרך שמן המשחה.
"שוגג ועשה מזיד": הורה בטעות אך בשוגג, ואילו את המעשה עצמו עשה במזיד. לדוגמה, הורה בתמימות שחֵלב מסוים מותר באכילה, וזו הייתה טעותו; אלא שלאחר מכן נתעוררו בו הרהורים שניים, ואף על פי כן אמר: אעשה זאת בכל זאת, ועבר על האיסור ביודעין. כאן שוב אין עבירתו בשוגג, ולפיכך אינו יכול להביא פר ואינו זכאי לו.
"מזיד ועשה שוגג": הוראתו המקורית ניתנה במזיד וברשלנות. כלומר, הורה שדבר מסוים מותר, בעוד שידע אי שם בליבו שיש כאן בעיה אפשרית, והתעלם ממנה. לימים, נניח כעבור שנתיים, שב ושקל מהי ההוראה בעניין, נזכר שכבר הכריע בשאלה זו והתיר, ושכח שידע שאין זה הפסק הנכון. נמצא שנהג על פי אותה הוראה בשוגג, אך ביסודה הוכרעה מלכתחילה במזיד ובאופן מוטעה. אף במקרה זה - "פטור", ואינו כשיר להביא את הפר.
"שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לציבור" - שכן הכללים הם באמת אותם הכללים. היקש מחבר בין האופן שבו פועל פר העלם דבר של הציבור ובין פר כהן משיח: בשניהם נדרש שההוראה תינתן בשוגג ובאופן מוטעה, ושהמעשה על פיה ייעשה בשוגג - שם על ידי העם שנהגו כהוראת בית הדין, וכאן על ידי הכהן עצמו שנהג על פי הוראת עצמו.
ראוי לציין כי משנה זו נשנתה כשיטת רבי מאיר, הסובר שפר העלם דבר מובא דווקא על ידי הסנהדרין כדי לכפר על עצמה, ואין זו ההלכה למעשה; שהרי ייתכן שהציבור הם המביאים, והשבטים מביאים שנים עשר פרי העלם דבר. אולם אין זו הנקודה כאן כלל: העיקר הוא שהכללים החלים בהעלם דבר של ציבור מקבילים לכללים החלים בפר כהן משיח ובפסק דינו המוטעה.
לסיכום: בהקדמה זו למדנו כי ככלל אין כהן גדול מביא חטאת, שנאמר "מעם הארץ" למעט כהן גדול, ולעומת זאת בתרחיש מסוים הוא מביא פר כהן משיח: כהן שנמשח בשמן המשחה, הראוי להורות, שהורה לעצמו בשגגה ונהג על פי הוראתו. עמדנו על שלושת ההבדלים בינו לחטאת רגילה - שגגת דין, פר במקום עז או כבשה, והקרבה על המזבח הפנימי ושריפה מחוץ למקדש; ועל דיני המשנה: שוגג ועשה שוגג - מביא פר, ואילו שוגג ועשה מזיד או מזיד ועשה שוגג - פטור, שהוראת כהן משיח לעצמו כהוראת בית דין לציבור.