גיטין, פרק ד', משנה ח'. משנה זו ממשיכה את הנושא שבו עסקה המשנה הקודמת: מקרים שבהם המגרש את אשתו שוב אינו רשאי להחזירה.
שיטת רבי יהודה:
המגרש את אשתו מפני שנראית עקרה ואינה יכולה להביא ילדים - רבי יהודה אומר "לא יחזיר". בשעת הגירושין אומרים לו במפורש: דע לך שלא תוכל להחזירה. משהותרה בכך מלכתחילה, שוב אין הוא יכול לטעון לאחר זמן, כאשר יתברר שילדה בנים, "אילו ידעתי שאת מסוגלת להביא ילדים לא הייתי מגרשך", שהרי כבר נאמר לו בשעת נתינת הגט שאין אחריה חזרה לעולם.
היחס אל המשנה הקודמת:
לכאורה יש בכך סתירה לדברי רבי יהודה במשנה הקודמת: שם, במגרש את אשתו משום נדר, לא חשש רבי יהודה לקלקול, ואילו כאן הוא חושש. אלא ששם היה הדבר מטעם אחר, ויש לחלק בין שני סוגי נדרים:
נדר הצריך חקירת חכם: הצריך אותה לבוא לבית דין - בזה סבר רבי יהודה כדעת רבי אלעזר, שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בכך שתידרש ללכת לבית דין. לפיכך אין הבעל יכול להיתלות בטענה שלעולם לא היה מגרשה.
נדר שאינו צריך חקירת חכם: שדי בהפרת הבעל - בזה סבר כרבי מאיר, שכל אדם יודע שביד הבעל להפר את הנדר, ומצופה ממנו לדעת זאת. ממילא אין הוא יכול לומר "אילו ידעתי, לא הייתי מגרש".
מה שאין כן במקרה שלפנינו: כאן חושש רבי יהודה לקלקול, מחמת האפשרות שמעולם לא הייתה עקרה.
שיטת חכמים:
וחכמים אומרים "יחזיר". הגמרא מבארת שעמדה זו היא לשיטתו של רבי מאיר, הסובר שכל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי. בני גד ובני ראובן התנו עם משה רבנו תנאי כפול: אם ילכו להילחם בארץ ישראל יקבלו את הארץ, ואם לא ילכו לא יקבלוה - התנו את הדבר לשני צדדיו. במקרה שלפנינו לא כפל הבעל את תנאו לשני הצדדים, ולפיכך אין בידו לבוא ולערער שאין הגט גט תקף. משום כך אין חוששים לקלקול, והוא רשאי להחזיר את אשתו לאחר שגירשה.
לפי הבנה זו, נצטרך לומר שהמקרה שבמשנה הקודמת היה בתנאי כפול.
"נישאת לאחר והיו לה בנים הימנו":
נישאה לאיש אחר וילדה לו בנים - הרי נתברר שלא הייתה עקרה - "והיא תובעת כתובתה". היא באה וטוענת: גירשת אותי ולא נתת לי את כתובתי, מפני שטענת שהיו אלו נישואי טעות, מקח טעות, שכן איני מסוגלת להביא ילדים. והרי עתה נתברר שאני מסוגלת להביא ילדים, ומגיעה לי כתובה.
על כך אומר רבי יהודה: אומרים לה "שתיקותיך יפה ליך מדיבוריך" - מוטב לך לשתוק מלדבר. שאם תעמוד על טענתה לכתובה, יבוא הבעל ויאמר שהגט שנתן לה לא היה תקף מעולם, ונמצא שנישואיה השניים בטלים ובניה ממזרים. לפיכך אומרים לה: שתקי ואל תעשי מכך עניין, שהרי אין את מעוניינת שיבוא הבעל ויטען שמעולם לא היה עליו לגרשך.
לסיכום: במשנה זו נחלקו רבי יהודה וחכמים במגרש את אשתו משום עקרות. לדעת רבי יהודה לא יחזיר, שכן מתרים בו בשעת הגירושין שאין אחריהם חזרה, ומחשש קלקול שמא לא הייתה עקרה כלל. לדעת חכמים, כשיטת רבי מאיר בדין תנאי כפול, אין הבעל יכול לערער על הגט, ולפיכך יחזיר. עוד למדנו שאם נישאה לאחר וילדה לו בנים והיא תובעת את כתובתה, אומר לה רבי יהודה "שתיקותיך יפה ליך מדיבוריך", שלא לעורר ערעור על כשרות הגט ועל מעמד בניה.