עירובין, פרק ח', משנה י"א. משנה זו היא המשך לשתי המשניות הקודמות, העוסקות בשפיכת מי שופכין לחצר בשבת.
לשון המשנה:
"וכן שתי דיוטות זו כנגד זו" - דיוטות הן בניינים בני שתי קומות. מדובר, אם כן, בשני בניינים בני שתי קומות העומדים זה מול זה, וחצר משותפת ביניהם.
"מקצתן עשו עוקה" - אחד מהם עשה עוקה, אותו בור שנתבאר במשניות הקודמות, המתיר לשפוך את מי השופכין אל החצר בשבת, אף אם היא קטנה מארבע אמות על ארבע אמות.
"ומקצתן לא עשו עוקה" - והשני לא עשה בור כזה.
"את שעשו עוקה מותרין, ושלא עשו עוקה אסורין" - אלו שעשו את העוקה מותרים, ואלו שלא עשו אסורים.
מה בדיוק מותר ומה אסור?
התרחיש הנדון הוא בשתי הדיוטות שלא עשו ביניהן עירוב חצרות, ולפיכך אין דייריהן יכולים להוציא את המים מבתיהם אל החצר. הדיון הוא אם מותר לשפוך את מי השופכין בתוך הבית באופן שהם נשפכים מאליהם אל החצר.
על כך קובעת המשנה: אלו שעשו עוקה - מותר להם לשפוך את המים בביתם, אף שסופם להישפך אל החצר, שהרי העוקה קרובה אליהם יחסית ואין חשש שיוציאו את המים בידיהם. אך מי שלא עשה עוקה, חוששים שיוציא את המים אל החצר כדי להביאם אל העוקה, ולפיכך נאסר.
התוספות יום טוב מסביר שהמשנה נקטה דווקא בבניינים בני שתי קומות כדי להדגיש נקודה: החשש שיוציאו את המים אל החצר קיים אף כאשר מדובר בדיירי הקומה השנייה, ואף במידה כזו של טרחה גזרו חכמים.
כל זה כאשר לא עשו עירוב חצרות. אם עשו עירוב חצרות, די בעוקה אחת המחזיקה סאתיים, כשיעור שנתבאר במשנה שתי משניות קודם לכן, וכל דיירי החצר מותרים לשפוך את מי השופכין לתוך אותה חצר. ואם המים נשפכים ויוצאים החוצה - אין בכך חשש, שכן אין הדבר נראה כאילו נעשה בכוונה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בשתי דיוטות העומדות זו כנגד זו ללא עירוב חצרות, מי שעשה עוקה מותר לשפוך את מי השופכין בביתו אף שהם נשפכים אל החצר, ומי שלא עשה עוקה אסור, מחשש שיוציא את המים בעצמו אל העוקה - חשש הקיים אף בדיירי הקומה השנייה. וכשעשו עירוב חצרות, די בעוקה אחת המחזיקה סאתיים להתיר לכל הדיירים.