עירובין, פרק י', משנה י'. משנה זו דנה בדינו של הנגר - בריח שבו היו נועלים את הדלתות. הנגר היה מונח בחור שבאדמה מאחורי הדלת, ובכך נמנעה פתיחתה.
שאלת המשנה:
כאשר מצוי על אותו בריח דבר ההופך אותו ליותר מבריח בעלמא - לא רק כלי שתפקידו לשמור את הדלת נעולה, אלא דבר שיכול לשמש ככלי גם לשימושים אחרים - מה דינו לעניין נעילת הדלת בשבת? האם הכנסת הבריח מאחורי הדלת נחשבת כמוסיף על בניין בשבת, או שכדי להראות שאין הבריח מוסיף על המבנה עליו להיות מחובר לדלת באופן קבוע? זו שאלת המשנה.
לשון המשנה: "נגר שיש בראשו גלוסטרא" - בריח המשמש לנעילת דלת, ובראשו, בחלקו העליון, קבועה גלוסטרא. גלוסטרא היא כדור מתכת עגול שניתן להשתמש בו לטחינת תבלינים וכיוצא בזה, ומשום כך יש בו אפשרות של שימוש ככלי.
"רבי אלעזר אוסר" - אסור להשתמש בבריח זה לנעילת הדלת בשבת. אף שלא נאמר הדבר במשנה במפורש, כוונתה שרבי אלעזר אוסר את השימוש בו כבריח אלא אם כן הוא קשור אל הדלת ותלוי בחבל חזק, שלא יישבר ויישאר מחובר. כלומר, כדי להשתמש בו כבריח יש לעשות מעשה המראה שהוא חלק קבוע מן הדלת, ולא דבר המתווסף כחלק ממבנה הבניין.
"רבי יוסי מיקל" - רבי יוסי חולק ומתיר לתקוע אותו כבריח מאחורי הדלת, אף אם אינו קשור אלא בחוט חלוש מאוד, שאם יזיזו אותו יישבר מיד. הגמרא מבארת את טעמו: הואיל וקבוע בראשו כדור המתכת, יש לו מעמד של כלי, ואין הדבר נראה כמוסיף על המבנה.
רבי אלעזר, לעומתו, סובר כי אף שקבוע בו כדור המתכת, כדי להראות שאין הוא חלק מן המבנה עליו להיות מחובר לדלת בצורה חזקה וקבועה.
המעשה בבית הכנסת שבטבריה:
נחלקו התנאים במעשה שהובא לגבות את ההכרעות ההלכתיות שבמשנתנו:
רבי אלעזר: "מעשה בכנסת שבטבריה שהיו נוהגין בהיתר" - היו נוהגים להקל בעניין זה ומתירים להשתמש בבריח אף שאינו קשור, "עד שבא רבן גמליאל והזקנים ואסרו להן". רבי אלעזר מביא זאת לחיזוק שיטתו, שהדבר אסור אלא אם כן הבריח מחובר לדלת בצורה חזקה.
רבי יוסי: אדרבה, המעשה היה בהיפוך: "איסור נהגו בה" - באותו בית כנסת שבטבריה היו אוסרים את השימוש בנגר, "בא רבן גמליאל והזקנים והתירו להן". רבן גמליאל והזקנים הורו שטעו באיסורם, ובאמת הדבר מותר - כשיטת רבי יוסי בתחילת המשנה.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין נגר שבראשו גלוסטרא: לדעת רבי אלעזר אין להשתמש בו לנעילת הדלת בשבת אלא אם כן הוא קשור ותלוי בחבל חזק המורה שהוא חלק קבוע מן הדלת, ולדעת רבי יוסי - הואיל ויש לו מעמד של כלי, מותר אף בקשירה רופפת. כן עמדנו על מחלוקתם בפירוש המעשה שבבית הכנסת שבטבריה: אם רבן גמליאל והזקנים באו לאסור את מה שנהגו בו היתר, או להתיר את מה שנהגו בו איסור.