עירובין, פרק שביעי, משנה יו"ד. במשנה זו נדונה השאלה: באילו חומרים מותר להשתמש לצורך עירוב ושיתוף?
לשון המשנה:
"בכל מערבין ומשתתפין" - בכל סוגי המזון ניתן להשתמש לעירוב ולשיתוף מבואות, "חוץ מן המים ומן המלח" - שאין הם נחשבים מזון, אלא דברים שמחוץ לקטגוריה של מזון מזין. וזאת "דברי רבי אליעזר".
באיזה עירוב מדובר?
רבים מן המפרשים מבארים כי הביטוי "מערבין" כאן אינו יכול להתייחס לעירובי חצרות, שכן ההלכה היא שעירובי חצרות נעשים בפת בלבד, בעוד שיתופי מבואות נעשים אף בדברים אחרים. על כן מוכח שהמשנה מתייחסת לעירובי תחומין ולשיתופי מבואות, שאותם ניתן לעשות בכל סוגי המזון, חוץ מן המים ומן המלח.
שיטת רבי יהושע:
רבי יהושע מוסיף קריטריון, אף בעירוב חצרות הנעשה בפת: "כיכר הוא עירוב" - נדרש כיכר לחם שלם, ואילו פרוסת לחם שבורה אינה כשירה. מכאן שני צדדים:
"אפילו מאפה סאה והיא פרוסה" - אף אם נאפתה סאה שלמה, שהיא כמות גדולה, אך היא שבורה ואינה כיכר שלם - אין מערבין בה.
"כיכר באיסר והוא שלם" - אף כיכר קטן כל כך שמחירו איסר בלבד, שהוא מטבע קטן מאוד, כיוון שהוא שלם בשלמותו - מערבין בו.
לסיכום: נמצא כי לדעת רבי אליעזר בכל המזונות מערבין ומשתתפין, למעט מים ומלח שאינם בגדר מזון, ודברים אלו נאמרו בעירובי תחומין ובשיתופי מבואות. ולדעת רבי יהושע, הקריטריון המכריע בפת אינו גודלו של הכיכר אלא שלמותו: כיכר שבור פסול אף אם הוא גדול, וכיכר שלם כשר אף אם הוא קטן.