עירובין, פרק ז', משנה ט'. במשנה ז' למדנו כי שיעור המזון הנדרש לשיתופי מבואות או לעירוב חצרות, אם אבד כולו או מקצתו - יש להוסיף ולהשלימו לשיעור הראוי. רבי יוסי חולק בנקודה זו, לפחות לגבי עירוב חצרות, ולפי כמה דעות אף לגבי שיתופי מבואות.
דברי רבי יוסי:
רבי יוסי אומר: "במה דברים אמורים - בתחילת עירוב". השיעור שהוזכר במשנה הקודמת - גרוגרת לכל אדם, או שמונה עשרה גרוגרות עבור קבוצה שלמה של אנשים - נדרש רק בשעת עשיית העירוב:
"בתחילת עירוב" - בשעת עשיית העירוב נדרש השיעור המלא. דבר זה נאמר בוודאי לגבי עירוב חצרות, ואפשר שאף לגבי שיתופי מבואות.
"אבל בשיירי עירוב - כל שהוא" - כאשר היה במקור השיעור הראוי ולאחר מכן אבד ממנו חלק, די בכל כמות שהיא, אפילו הקטנה שבשיעורים, ובלבד שלא אזל הכול. לדעת רבי יוסי, בזה סגי.
מדוע נדרש עירוב חצרות בנוסף לשיתופי מבואות?
סופה של המשנה עוסק במקרה שנעשה בו שיתוף מבואות, ואף על פי כן מחייבים לעשות גם עירוב חצרות. השאלה עולה מאליה: לאחר שנעשה שיתוף למבואות, מה הצורך בעשיית עירוב חצרות?
"ולא אמרו לערב בחצרות אלא כדי שלא לשכח התינוקות" - חז"ל לא יצרו את הצורך בעירוב חצרות בנוסף לשיתופי מבואות אלא כדי לוודא שהתינוקות, הדור הבא, לא ישכחו את עניין עירוב חצרות. הם עלולים לסבור שאין צורך בעירוב חצרות, ואף במקרה שאין שיתופי מבואות ייטעו ויחשבו שאין בו צורך. לפיכך תיקנו חז"ל שאף כאשר קיים שיתוף מבואות, שכבר חיבר באמת את כל הצדדים, יש לעשות עירוב חצרות נפרד בכל חצר וחצר, כדי להתיר את הטלטול באותן חצרות.
טעם נוסף בדעת רבי יוסי:
ניתן לפרש דברים אלו גם כטעם לשיטתו של רבי יוסי, שהצורך בשיעור המזון המקורי קיים רק בתחילת העירוב. מכיוון שעירוב חצרות הנעשה בנוסף לשיתופי מבואות אינו אלא כדי שלא ישכחו התינוקות, יש מקום להקל בו, ואפילו אם השיעור אינו קיים עוד ניתן לסמוך עליו. ברם, טעם זה עולה רק לפי הדעה המבינה שדברי רבי יוסי נאמרו לגבי עירוב חצרות בלבד, ולא לגבי שיתופי מבואות.
לסיכום: במשנה זו למדנו את שיטת רבי יוסי, המחלק בין תחילת עירוב, שבה נדרש השיעור המלא, ובין שיירי עירוב, שבהם די בכל שהוא. כמו כן עמדנו על טעם התקנה לערב בחצרות אף כשקיים שיתוף מבואות - "כדי שלא לשכח התינוקות" - וראינו כיצד טעם זה עשוי לשמש אף כיסוד להקלתו של רבי יוסי בעירוב חצרות.