עירובין פרק י', משנה ט'. במשנה ד' שבפרקנו למדנו, בחלקה השני, כי רשאי אדם לעמוד ברשות היחיד ולטלטל חפצים המונחים ברשות הרבים ולהיפך, כל עוד אינו מעביר אותם ארבע אמות ברשות הרבים. משנתנו מביאה את דעת רבי מאיר, החולק על כך וסובר שאין הדבר כן.
לשון המשנה:
"לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויפתח ברשות הרבים" - אין האדם עומד ברשות היחיד, מושיט ידו לרשות הרבים, נוטל מפתח המונח שם ופותח בו דלת שברשות הרבים.
"ברשות הרבים ויפתח ברשות היחיד" - וכן אין הוא עומד ברשות הרבים ופותח דלת שברשות היחיד באמצעות מפתח המונח ברשות היחיד.
טעם האיסור: לדעת רבי מאיר יש לחוש שמא יעביר האדם את המפתח אל הרשות שבה הוא עומד, ונמצא מוציא ומכניס מרשות לרשות בשבת - איסור מן התורה.
ובמה יותר הדבר? המשנה מסיימת: "אלא אם כן עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים" - העומד ברשות הרבים ומבקש לפתוח דלת ברשות היחיד במפתח שברשות היחיד, יעשה סביבו מחיצה בגובה עשרה טפחים. אף שעד כה היה מקום עמידתו רשות הרבים, כעת נעשה רשות היחיד, ונמצאים האדם, המפתח והדלת הנפתחת כולם ברשות אחת. זו דעתו של רבי מאיר, החולק על משנה ד' שבפרק זה, שממנה עלה כי מותר לטלטל חפצים המונחים ברשות שאין האדם עומד בה.
תוספת הגמרא - דין כרמלית:
הגמרא מבארת כי חסרה מילה בלשון המשנה, ורבי מאיר מרחיב את דבריו לא רק לעומד ברשות היחיד ופותח ברשות הרבים ולהיפך, אלא אף לעומד ברשות היחיד ומטלטל חפץ שבכרמלית, או לעומד בכרמלית ומטלטל חפץ שברשות היחיד. אף בכגון זה אין הדבר מותר אלא בעשיית מחיצה סביב השטח שבכרמלית, עד שייעשה הכול רשות היחיד.
הראיה לכך שאכן חסרות במשנה מילים העוסקות בכרמלית היא מתשובת החכמים, החולקים על רבי מאיר, שתשובתם נאמרה במצב של כרמלית.
תשובת חכמים:
אמרו לו חכמים: "מעשה בשוק של פטמים שהיה בירושלים, שהיו נועלים ומניחים את המפתח בחלון שעל גבי הפתח" - זהו השוק שבו פיטמו את הפרות לשחיטה. את הדלתות היו נועלים, ואת המפתח מניחים בחלון שמעל הפתח, המצוי ברשות היחיד.
נמצא שהיו עומדים בכרמלית - שכן שוקי ירושלים דינם כרמלית, מפני החומות שהיו סביב העיר - ומטלטלים את המפתח ברשות היחיד בשבת. מכאן מוכיחים חכמים שלכל הפחות בכרמלית מותר לטלטל חפצים, אף שהאדם עומד ברשות אחרת.
רבי יוסי מביא גרסה שונה במקצת של המעשה: "שוק של צמרים היה" - לא שוק מפוטמות אלא השוק שבו מכרו צמר. אין בכך נפקא מינה להלכה, אלא מחלוקת עובדתית בלבד בפרטי המעשה.
הגמרא מוסרת כי רבי מאיר חזר בו למעשה מדעתו בדין כרמלית, והחזיק בה רק בדין רשות הרבים ורשות היחיד, כאמור בתחילת המשנה. ואולם חכמים החולקים עליו, כפי שראינו במשנה ד', חלקו אף בדין רשות הרבים ורשות היחיד, וסברו שמותר לטלטל חפץ המונח ברשות שאין האדם עומד בה, ואין לחוש שמא יעביר את החפץ בטעות מרשות היחיד לרשות הרבים או להיפך.
לסיכום: משנתנו הביאה את דעת רבי מאיר, האוסר לעמוד ברשות אחת ולפתוח דלת ברשות אחרת במפתח המונח שם, מחשש הוצאה מרשות לרשות, אלא אם עשה מחיצה גבוהה עשרה טפחים המאחדת את הרשויות. הגמרא הוסיפה שדבריו נאמרו אף בכרמלית, וחכמים השיבו לו מן המעשה בשוק שבירושלים. למעשה חזר בו רבי מאיר בדין כרמלית, וחכמים מתירים אף ברשות הרבים ורשות היחיד.