עירובין, פרק ג', משנה ח'. במשנה הקודמת למדנו כי רבי יהודה סבור ששני ימי ראש השנה הם ספק - ספק באיזה מן הימים חל ראש השנה בפועל - ולפיכך ניתן להניח עירוב לשני כיוונים שונים; ואילו החכם חלק וקבע ששני ימי ראש השנה כולם בדין קדושה אחת ארוכה. יסוד מחלוקת זו נוגע לתחומים הלכתיים נוספים, ובהם עוסקת משנתנו.
הפרשת תרומות ומעשרות ביום טוב:
אין מפרישים תרומות ומעשרות בשבת וביום טוב. אולם לפי הבנתו של רבי יהודה בראש השנה, שהדבר ספק ורק אחד משני הימים הוא יום טוב באמת, יכול אדם להפריש מעשר על תנאי, כך שההפרשה תחול על אחד משני הימים.
כיצד? אדם מתנה על סל פירותיו:
ביום הראשון: "אם היום יום טוב - אין בכוחי להפריש תרומות ומעשרות; ואם היום ערב יום טוב ומחר יום טוב - רצוני שהמעשרות יחולו היום".
ביום השני: "אם היום יום טוב - אין בכוחי להפריש תרומות ומעשרות, ומשמע שהפרשת אתמול חלה ובידי לאכול מן הפירות היום; ואם היום אינו יום טוב, ונמצא שהפרשת אתמול לא חלה - רצוני שההפרשה של היום תחול".
נמצא שבכל אופן שיתבונן בדבר, ביום השני כבר הופרשו תרומות ומעשרות, ולפיכך מותר לו לאכול מן הפירות ביום השני.
ביצה שנולדה ביום הראשון:
הדין דומה בביצה שנולדה ביום טוב, שאין לאכלה עד לאחר יום טוב. אך ביצה שנולדה ביום הראשון של ראש השנה - מותרת ביום השני של ראש השנה, שכן משני הצדדים היא מותרת:
אם היום הראשון היה ראש השנה - נמצא שהיום השני אינו ראש השנה אלא היום שלאחריו, ובוודאי מותרת.
ואם היום הראשון היה ערב ראש השנה והיום השני הוא ראש השנה - נמצא שנולדה בערב יום טוב ולא ביום טוב, ואף בזה מותרת.
דעת החכמים:
החכמים לא הסכימו עם רבי יהודה, משום שראו את ראש השנה כקדושה אחת ארוכה, וכל המתרחש בתוכה - כמו שהיום הראשון של ראש השנה הוא מחציתו הראשונה של יום אחד. לפיכך אין להתנות תנאי מעין זה בתרומת המעשר, וכן ביצה שנולדה ביום הראשון נשארת אסורה אף ביום השני.
ראוי לציין כי החכם אמר את דבריו בראש השנה בלבד; אבל ביום טוב שני של גלויות, בשאר ימים טובים, מודה הוא לדעתו של רבי יהודה שאלו שני ימים נפרדים - ולפיכך אפשר להתנות את תנאי תרומת המעשר, והביצה מותרת ביום השני.
לסיכום: במשנה זו נמשך יסוד המחלוקת שראינו במשנה הקודמת. לדעת רבי יהודה, שני ימי ראש השנה הם ספק, ולפיכך ניתן להתנות בהפרשת תרומות ומעשרות שתחול על אחד משני הימים, וכן ביצה שנולדה ביום הראשון מותרת ביום השני. לדעת החכם, שני הימים הם קדושה אחת ארוכה, ולכן אין מועיל תנאי בתרומת המעשר והביצה נשארת באיסורה - וכל זה בראש השנה בלבד, אך ביום טוב שני של גלויות מודה אף הוא לרבי יהודה.