עירובין, פרק י', משנה ח'. המשנה עוסקת באילן שענפיו רחבים ומשתפלים סביבו, עד שהם מהווים כיסוי על הקרקע שסביב הגזע - כמעין מסך, לשון הקרובה לעניין סוכה - ובכך מספקים מחיצה לשטח שסביב הגזע.
ענפי האילן כמחיצה:
אם אין הענפים גבוהים יותר משלושה טפחים מעל הקרקע - כגון בערבה בוכייה, שענפיה יורדים כמעט עד הקרקע - הרי הם נחשבים מבחינה הלכתית כמחיצה ממש, ולפיכך מותר לטלטל תחת האילן. אף שהאילן עומד ברשות הרבים, הוא יוצר לעצמו רשות היחיד, מכיוון שהענפים משמשים לו מחיצה.
תנאי הגמרא להכשרת מחיצה זו:
סתימת החללים: כל חלל שבין הענפים הגדול משלושה טפחים צריך להתמלא בחומר כלשהו, שאם לא כן אין המחיצה מועילה.
יציבות: הסתימה צריכה להיות יציבה דיה שלא תיעקר ברוח מצויה. בתנאים אלו נחשב הדבר למחיצה.
שיעור השטח: אין השטח יכול להיות גדול מבית סאתיים (חמשת אלפים אמות רבועות) - מקרה נדיר ממילא. היה גדול מכך, אין ניתן לנצל מחיצות אלו, שכן לא נעשו לשם כך: אין הן 'הוקף לדירה', ולא נעשו לצורך אנשים הגרים שם.
שורשי האילן:
ממשיכה המשנה: אם שורשי האילן גבוהים יותר משלושה טפחים מעל הקרקע, אין לשבת עליהם. חכמים אסרו מדבריהם את השימוש באילן בשבת, היינו שימוש פיזי, שמא יבוא לתלוש ממנו ענף. בדפנותיו מותר להשתמש כמחיצה, אך אין לבוא עמו במגע ישיר, להישען עליו או לנוח עליו בשבת.
אולם אם השורשים נמצאים בפחות משלושה טפחים מעל הקרקע, נחשבים הם כחלק מן הקרקע ולא כחלק מן האילן, ולפיכך מותר לשבת עליהם. רק בגבוהים משלושה טפחים אסורה הישיבה.
פתחים ארעיים - "דלת שבמוקצה":
המשנה ממשיכה ומונה דברים המשמשים לסתימת פתח באופן ארעי:
"דלת שבמוקצה" - מוקצה הוא מקום בחצר האחורית המיועד לאחסון בלבד, ואינו מיועד למגורים. הדלת שבו אינה דלת קבועה, שאין דרך לקבוע שם דלת בצירים ממשיים; היו לוקחים לוח ומעמידים אותו באופן ארעי כנגד הפתח, וכשרצו לפתוח היו מזיזים אותו הצידה.
"וחדק ושיח" - קוצים, שיחי קוצים או ענפי שיחי קוצים. פרצה שבכותל היו סותמים בהם, כמעין הנחת גדר תיל באזור מסוים.
"ומחצלות" - מחצלות העשויות מקנים.
בכל אלו קובעת המשנה: "אין נועלין בהן" - אין להשתמש בהם כדלת, דהיינו להעמידם בפתח בשבת, משום שיש בזה "מוסיף על הבניין", הוספה על מבנה בשבת.
"אלא אם כן גבוה מן הארץ":
כאשר הם מורמים מן הקרקע ואינם נוגעים בה, ניכר שאין הם מתפקדים באופן של סתימת הפתח ואטימת הבניין, ואין בהם משום הוספה על הבניין, אלא הם משמשים כדלת ארעית או כדבר ארעי לחסימת השטח הפתוח.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי ענפי אילן המשתפלים עד כדי שלושה טפחים מן הקרקע נחשבים מחיצה ויוצרים רשות היחיד, בתנאי שהחללים שביניהם סתומים ויציבים ברוח מצויה ושאין השטח גדול מבית סאתיים; כי שורשים הגבוהים משלושה טפחים דינם כאילן ואסורים בישיבה, ואילו הנמוכים מכך בטלים לקרקע ומותרים; וכי דלת ארעית, קוצים ומחצלות - אין נועלין בהן בשבת מפני "מוסיף על הבניין", אלא אם כן גבוהים מן הארץ.