עירובין, פרק ח', משנה ח'. משנה זו עוסקת בגזוזטרא הבולטת מעל המים, וכן בשתי גזוזטראות זו למעלה מזו, ובדין שאיבת מים בשבת ממקווה המים שמתחתיהן.
לשון המשנה:
"גזוזטרא שהיא למעלה מן המים - אין ממלאין הימנה בשבת, אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה עשרה טפחים, בין מלמעלן בין מלמטן" - מרפסת המשתרעת מעל המים, ובה חור שדרכו משלשלים דלי אל המים: אין ממלאין ממנה בשבת, אלא אם כן נעשתה לה מחיצה בגובה עשרה טפחים. מחיצה זו יכולה להיות מעל החור או מתחתיו, ואף די בה בין כשהיא מקיפה את החור עצמו ובין כשהיא מקיפה את כל הגזוזטרא.
יסוד ההיתר הוא העיקרון של 'גוד' - רואים את המחיצה כאילו היא נמשכת ויורדת עד המים. זוהי קולא מיוחדת שנאמרה בענייני מים, שבה מחיצה התלויה מעל שטח נחשבת כנמשכת אל השטח שמתחתיה.
ביאור הדבר: המים בדרך כלל כרמלית, והגזוזטרא רשות היחיד, ואין להעביר מזו לזו. עשיית המחיצה מועילה שהמים שמהם שואבים ייחשבו אף הם רשות היחיד, ומעתה מותרת השאיבה.
שתי גזוזטראות זו למעלה מזו:
"וכן שתי גזוזטראות זו למעלה מזו" - הדין הוא הדין אף בשתי מרפסות, האחת מעל חברתה, כשהן מיושרות זו מול זו והחור שביניהן מכוון, באופן שהעליונה שואבת דרך התחתונה ומשם אל המים. אף בתרחיש זה די בעשיית המחיצות כאמור.
כעת עוסקת המשנה במקרה שבו לא נעשו מחיצות לשתיהן: "עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה - שתיהן אסורות עד שיערבו" - אם נעשתה מחיצה לגזוזטרא העליונה בלבד, אין השאיבה מותרת לשתיהן עד שיערבו ביניהן, בהנחה שהן שייכות לשני אנשים שונים.
התחתונה: אסורה בפשטות, שהרי אין לה מחיצה, לא סביב המרפסת ולא סביב החור.
העליונה: הגמרא מסבירה שמדובר בתרחיש שבו בעלי הגזוזטרא התחתונה השתתפו כספית בבניית המחיצה העליונה. משום כך אין מחיצת העליונה מייחדת אותה לעצמה, ואין בעלי העליונה יכולים להיפרד מהם. ההשתתפות יוצרת חיבור ביניהן, ובהיעדר עירוב חצרות אף העליונה אסורה בשאיבה, על אף שיש לה מחיצה.
וכן להיפך: אם עשו מחיצה לתחתונה ולא לעליונה, ודאי ששתיהן אסורות. העליונה אסורה משום שלא נבנתה מחיצה סביב תחומה; והתחתונה אסורה מחמת דריסת הרגל, שהרי הדלי המשתלשל מן העליונה עובר דרך התחתונה, ואין התחתונה יכולה להיפרד מן העליונה עד שיערבו ביניהן.
אולם אם עשו שתיהן מחיצה, מותרות אף בלא עירוב, שהרי הראו בכך שאין ביניהן שיתוף ושותפות. הצורך בעירוב נובע דווקא משני המצבים שבהם האחת עשתה והשנייה לא: כשהתחתונה שותפה במחיצת העליונה, וכשהעליונה שותפה בתחתונה בעל כורחה, מעצם היותה נזקקת לעבור דרכה. אך כאשר כל אחת עושה מחיצה משלה באופן עצמאי, אינן צריכות עירוב.
כל זה כאשר המרפסות מופרדות זו מזו, בעשרה טפחים לפחות. אך אם אין עשרה טפחים ביניהן, נחשבות הן מחוברות לגמרי כמרפסת אחת, ולפיכך צריכות לערב ביניהן: אף אם עשתה כל אחת מחיצה לעצמה לא יועיל, שכן הן אוסרות זו על זו עד שיעשו עירוב חצרות יחד.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי שאיבת מים מגזוזטרא התלויה מעל המים תלויה בעשיית מחיצה בגובה עשרה טפחים, מלמעלה או מלמטה, מכוח העיקרון של 'גוד' המורידה את המחיצה עד המים והופכת את מקום השאיבה לרשות היחיד. בשתי גזוזטראות זו למעלה מזו: אם עשתה רק אחת מהן מחיצה - שתיהן אסורות עד שיערבו, מחמת השותפות במחיצה או מחמת דריסת הרגל; ואם עשו שתיהן מחיצה - מותרות בלא עירוב. וכל זה כשיש עשרה טפחים ביניהן, אך בפחות מכך נחשבות כמרפסת אחת וזקוקות לעירוב חצרות.