עירובין פרק ז', משנה ז'. במשנה הבאה נלמד שיש שיעור וכמות מסוימת הנדרשים לשיתופי מבואות ולעירובי חצרות - כמה אוכל צריך להיות. משנתנו, בטרם תגיע לכך, דנה במה שאירע כאשר השיעור אינו מתמלא: היה שיעור כדין, ולאחר מכן אבד חלק מן האוכל, נרקב או קרה בו דבר. מה הדין אז?
"נתמעט האוכל - מוסיף ומזכה":
המשנה אומרת: "נתמעט האוכל" - האוכל שהוקצה לעירוב חצרות או לשיתופי מבואות נתמעט, ושוב אין בו כשיעור. באותו מקרה - "מוסיף ומזכה":
"מוסיף" - מוסיף על הכמות שבמקום כדי להשלימה לשיעור. לעיתים ההוספה נעשית מאוכלם של בני המבוי, ולעיתים מאוכלו של האדם העושה זאת בשבילם.
"ומזכה" - אם הוא משתמש באוכל שלו עבורם, עליו לעשות זיכוי - אותו זיכוי שנידון במשנה הקודמת, שנותן לאדם אחר לזכות בו בשבילם.
ומוסיפה המשנה: "ואין צריך להודיע" - אין צורך להודיע לבני המבוי שהוסיף וזיכה להם בעלות במאכל הנוסף, שהרי הם כבר הסכימו להיות חלק מן השיתוף, ואין כאן אלא מילוי מחדש של החבית וכיוצא בזה.
פרטי הגמרא בדין ההודעה:
נתמעט האוכל ונשתייר ממנו: אף אם הוא משלים את השיעור ממין מזון אחר - היה יין והוא מוסיף שמן - ואף אם הוא משתמש בשמן שבידו מאוכלם של האחרים, אין צריך להודיע להם. וכל שכן אם הוא מוסיף מאוכל שלו.
כלה האוכל לגמרי, ויש להתחיל מן ההתחלה: אם הוא משתמש באוכלם, וזהו מין מזון שונה מן המין שהשתמשו בו מתחילה - צריך להודיע להם, שכן ייתכן שרצו דווקא מין מסוים. ואם זהו אותו מין מזון - אין צריך להודיע. ואם הוא משתמש באוכל שלו ומזכה להם, אף אם זהו מין אחר - אין צריך להודיע.
"נתוספו עליהם":
המשנה אומרת "נתוספו עליהם" - נוספו אנשים חדשים הנעשים חלק מן המבוי. אף כאן מוסיף ומזכה: אפשר להוסיף מאוכלם, ואפשר לקחת את האוכל שלו ולזכות להם. אלא שכאן צריך להודיע לאנשים הללו שכלל אותם בשיתוף המבואות.
ביאור הצורך בהודעה:
יש המבינים את סופה של המשנה, העוסק באנשים החדשים, כמדבר במי שפתחו מוביל למבוי אחד וגם למבוי אחר, ונמצא שיש בידם בחירה לאיזה מבוי להצטרף. מאחר שאין אדם יכול להיות חבר אלא במבוי אחד בכל עת, לכך צריך להודיע להם - שמא אין להם עניין להיות חלק משיתוף מבואות זה, ומעדיפים להשתתף בשיתוף המבואות האחר.
לפי דעה זו, חצר שפתחה למבוי אחד בלבד ואין לה פתח לשום מבוי אחר - אין צורך להודיע לבניה, משום שזכות היא להם ודבר חיובי עבורם להיות חלק משיתוף המבואות, ובוודאי יהיו מעוניינים להשתתף בו אם רצונם לטלטל.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאם נתמעט האוכל של עירובי חצרות ושיתופי מבואות - מוסיף ומזכה ואין צריך להודיע, ובגמרא נתבארו פרטי הדין: כל שנשתייר מן האוכל, אין צריך להודיע אף במין אחר ואף מאוכלם; וכשכלה האוכל כולו, צריך להודיע רק כשמשתמש באוכלם במין שונה מן הראשון. ואם נתוספו אנשים חדשים על בני המבוי - מוסיף ומזכה, אך צריך להודיע להם, ולפי הביאור האחד דווקא כשפתחם פונה לשני מבואות ובידם לבחור, שאם אין להם אלא מבוי אחד - זכות היא להם ואין צריך להודיע.