עירובין, פרק ג', משנה ז'. משנה זו דנה במעמדם של שני ימי ראש השנה ביחס לשני עירובין. במשנה הקודמת עסקנו ביום טוב הסמוך לשבת, ובשאלה האם שני הימים הם שתי קדושות או קדושה אחת - יום אחד או שני ימים. כאן נשאלת אותה שאלה לגבי שני ימי ראש השנה.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה אומר שבראש השנה, כאשר אדם חושש שמא יתעבר החודש ויימשך החג שני ימים, רשאי הוא לערב שני עירובין נפרדים, אחד לכל יום. וכך יכול הוא לומר:
"עירובי בראשון למזרח ובשני למערב" - העירוב של היום הראשון לצד מזרח, ושל היום השני לצד מערב.
"בראשון למערב ובשני למזרח" - ולהיפך.
"עירובי בראשון, ובשני כבני עירי" - העירוב חל ביום הראשון בלבד, וביום השני יהיה דינו כשאר בני עירו שאין להם עירוב.
"עירובי בשני, ובראשון כבני עירי" - העירוב חל ביום השני בלבד, וביום הראשון יהיה דינו כשאר בני עירו שאין להם עירוב.
יסוד דבריו של רבי יהודה הוא ששני ימי ראש השנה נובעים מספק: או שהיום הראשון הוא ראש השנה לאמיתו, או שהיום השני הוא ראש השנה. ממילא אין שני הימים קדושה אחת, ואין מניעה לערב יום אחד למזרח ויום אחד למערב.
שיטת חכמים:
אולם חכמים לא הודו לו. לדעתם, הטעם לשני ימי ראש השנה אינו מחמת ספק בלבד, אלא מחמת האפשרות שהעדים המעידים על המולד יגיעו לאחר זמן המנחה, ולאחר שתוקנה תקנה שאין מקבלים עדים לאחר אותו זמן, נמצא ששני הימים נעשים ראש השנה. מכיוון שמדובר בתקנה ובגזירה, ולא בהכרעה בין שני ימים מסופקים, נקבע ששני הימים כולם קדושה אחת ויום אחד. לפיכך אין אפשרות לערב לשני כיוונים שונים, אלא צריך עירוב אחד לכל הזמן.
ראש השנה לעומת שאר ימים טובים:
דין זה נאמר בראש השנה בלבד. שני ימי שאר ימים טובים אינם אלא מחמת ספק, איזה מן הימים הוא יום טוב לאמיתו. אמנם כיום ידוע לנו חשבון החודשים, אך אנו נוהגים כאילו הספק עומד במקומו. על כן בשאר ימים טובים אף חכמים מודים לרבי יהודה שאלו שתי קדושות נפרדות, ואפשר לערב שני עירובין לשני כיוונים שונים.
לסיכום: נחלקו רבי יהודה וחכמים בשני ימי ראש השנה. לרבי יהודה הם ספק, ולכן ניתן לערב שני עירובין נפרדים - לשני כיוונים, או עירוב ליום אחד בלבד ובשני להיות כבני עירו. לחכמים, שני הימים נובעים מתקנה וגזירה ולא מספק, ולפיכך הם קדושה אחת ויום אחד, ואין לערב אלא עירוב אחד. ואילו בשני ימי שאר ימים טובים, שיסודם בספק, מודים חכמים שהן שתי קדושות ומותר לערב שני עירובין.