עירובין, פרק חמישי, משנה ו. משנה זו עוסקת במעמד עשייתם של עירובי חצרות ושיתופי מבואות בעיר שלמה. ההלכה היא, שעיר המורכבת ממבואות רבים, ובכל מבוא חצרות היוצאות ממנו, ניתן לעשותה כולה כאחת - בשיתוף אחד, צירוף שותפות אחת על גבי אוכל - ובכך יהיה מותר לטלטל בכל העיר כולה.
עיר של יחיד ועיר של רבים:
עיר של יחיד - עיר שהיא בבעלותו של אדם פרטי, והוא משכיר מקומות בתוך העיר הפרטית הזו לאנשים שונים לגור בהם.
עיר של רבים - עיר ציבורית כללית, שהיא בבעלות הציבור.
ההבדל ההלכתי ביניהם: בעיר של יחיד ניתן לעשות שיתופי מבואות ועירובי חצרות בכל העיר כולה, ובכך להתיר את הטלטול בכולה.
אולם בעיר של רבים, מאחר שהיא דומה לרשות הרבים - שהרי היא אזור ציבורי - אמרו חכמים שיש לעשות היכר, דבר שיבדיל אותה מרשות הרבים. רוב העיר יכול לעשות שיתופי מבואות ולטלטל בכל האזור, אך יש להשאיר בצד אזור שאינו נכלל בשיתוף הכללי המתיר את הטלטול. אזור זה נדרש להיות נפרד ומובחן: הוא עצמו יכול לעשות שיתופי מבואות משלו ולטלטל בתוכו, אך אין מעבירים מזה לזה. הפרדה זו היא ההיכר - הבחנה ניכרת המלמדת שאין זו רשות הרבים.
חידושה של המשנה - עיר שנשתנה מעמדה:
המשנה עוסקת בעיר שהיתה מתחילה סוג אחד של עיר, ולאחר מכן נעשתה סוג אחר:
"עיר של יחיד ונעשה של רבים - מערבין את כולה" - עיר של יחיד, שבה מותר לעשות שיתוף מבואות של כל העיר וכולם יכולים לטלטל בכולה, ולאחר מכן נעשתה עיר של רבים ונשתנו בעלותה ומעמדה - שומרת על הלכתה המקורית, ומותר לערב את כולה כך שיוכלו כולם לטלטל בתוכה.
"של רבים ונעשה של יחיד - אין מערבין את כולה" - אף כאן שומרת העיר על מעמדה המקורי, אלא שמעמדה המקורי היה של עיר של רבים, עיר ציבורית שבה יש להפריד אזור נפרד, שאין מטלטלים ממנו אל שאר השטח, אלא הוא עושה שיתוף מבואות בפני עצמו.
שיעורו של אותו אזור נפרד:
ממשיכה המשנה: "אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה, שיש בה חמישים דיורין" - "חדשה" כאן אינה תואר אלא שמה של עיר ביהודה. כלומר, אלא אם כן עושה מחוץ לאזור הכללי שטח נפרד, שיש בו חמישים דיורים - חמישים אנשים המתגוררים באותו אזור. נדרש אזור גדול דיו שיש בו אוכלוסייה של חמישים, ואם יש בו כן, הרי הוא אזור נפרד בפני עצמו: הם עושים שיתופי מבואות משלהם, אך אינם מצטרפים עם שאר העיר. אלו דברי רבי יהודה בשיעור האזור שיש להפרידו בעיר של רבים, או בעיר של רבים שנעשתה של יחיד.
"רבי שמעון אומר: שלוש חצרות של שני בתים" - לרבי שמעון שיעור אחר, ואינו מבוסס על מספר האנשים אלא על המבנה: שלוש חצרות, ובכל חצר שני בתים לפחות - זהו שטח מספיק שיוכל להיות אזור נפרד בעיר של רבים, ושאר העיר תעשה את שיתופי המבואות שלה יחד.
ולמעשה, ההלכה היא שאף חצר אחת שיש בה בית אחד די בה כאזור נפרד.
לסיכום: למדנו שניתן לעשות עירוב אחד לעיר שלמה, ושיש חילוק בין עיר של יחיד, שמערבין את כולה, לבין עיר של רבים, הדומה לרשות הרבים ומצריכה היכר על ידי הפרדת אזור שאינו נכלל בעירוב הכללי. עיר שנשתנה מעמדה שומרת על דינה המקורי, ובשיעור האזור הנפרד נחלקו רבי יהודה - חמישים דיורים, ורבי שמעון - שלוש חצרות של שני בתים, ולהלכה די אף בחצר אחת שיש בה בית אחד.