עירובין פרק ג', משנה ו'. במשנה הקודמת עסקנו בעשיית עירוב תחומין על תנאי, שניתן לעשותו לאחד משני הכיוונים ולהכריע בהמשך לאיזה מהם. המשנה שלפנינו דנה בעשיית שני עירובין שונים לשני ימים שונים, ובפרט כאשר יום טוב חל בסמוך לשבת: האם רשאי אדם לקבוע עירוב אחד ליום זה ועירוב מסוג אחר ליום השני, או לא.
שיטת רבי אליעזר:
"יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניו ובין מאחריו, מערב אדם שני עירובין" - בין אם יום טוב חל ביום שישי, לפני השבת, ובין אם הוא חל ביום ראשון, לאחר השבת, רשאי אדם לעשות שני עירובי תחומין שונים: אחד ליום הראשון ואחד ליום השני. הטעם לכך: לדעת רבי אליעזר שני הימים הם שתי קדושות נפרדות, ולפיכך יכולים להיות להם שני עירובין שונים.
יש להבהיר שאין מדובר בהנחת העירובין במרחק שאינו נגיש. שני מקומות העירוב צריכים להיות בתוך אלפיים אמה זה מזה, ולמשל יניח אדם עירוב במרחק תשע מאות אמה למזרח ועירוב במרחק תשע מאות אמה למערב, כך שיוכל להגיע לשניהם. שאם מקום העירוב הראשון נמצא במזרח ביתו, לא יוכל להגיע אל העירוב השני בהתחלף הימים בין שבת ליום טוב אם הוא רחוק מדי במערב הבית. אך מלבד תנאי זה, יכולים להיות לו שני עירובין ושתי נקודות מרכז שונות.
אלו הלשונות שמונה המשנה:
"עירובי הראשון למזרח והשני למערב" - העירוב של היום הראשון לכיוון מזרח, ושל היום השני לכיוון מערב.
"הראשון למערב והשני למזרח" - ולהיפך.
"עירובי הראשון, והשני כבני עירי" - העירוב יהיה תקף ביום הראשון, וביום השני יהיה דינו כשאר אנשי עירו, בלא עירוב.
"עירובי השני, והראשון כבני עירי" - העירוב יהיה תקף ביום השני, וביום הראשון יהיה דינו כשאר אנשי עירו, בלא עירוב.
שיטת חכמים:
"מערב לרוח אחת, או אין מערב כל עיקר" - לשני הימים כאחד רשאי אדם לערב לכיוון אחד בלבד, או שאינו מערב כלל. הכול או לא כלום: או עירוב אחד לשני הימים, או שלא לערב כל עיקר.
הגמרא מעירה כי לשון זו כפולה, ואותו דבר נאמר פעמיים. לפיכך מבארת הגמרא שכוונת חכמים היא: כשם שביום אחד אין אדם יכול לערב אלא לרוח אחת, ואינו יכול לערב חצי יום לכיוון זה וחצי יום לכיוון אחר, או שאינו מערב כלל באותו יום, כך גם בשני ימים אינו יכול לערב אלא לכיוון אחד, או שלא לערב כלל.
טעם שיטתם: חכמים חוששים שמא שבת ויום טוב נחשבים קדושה אחת, ולפיכך אין ללכת אלא לכיוון אחד ואי אפשר שיהיו שני עירובין נפרדים. ואולם, כפי שנראה מיד, אין זו הכרעה ודאית אלא חשש בלבד. אין הם בטוחים שמא מדובר בשתי קדושות נפרדות, בשני ימים נפרדים, שאפשר לעשות להם שני עירובין, ומחמת הספק הם מחמירים וקובעים שאין לעשות שני עירובין שונים.
כיצד מבטיחים עירוב תקף לשני הימים:
מאחר שחכמים חוששים שמא שתי קדושות הן, אין להסתמך על העירוב שהיה במקומו בבין השמשות הראשון בלבד שיועיל לשני הימים, אלא העירוב צריך להיות קיים במקומו גם ביום השני.
יום טוב שחל לפני השבת: בערב יום טוב מוליך את העירוב למקום העירוב ומחשיך עליו שם, ובכך נקבע המקום כמקום העירוב שלו. לאחר מכן נוטלו וחוזר עמו לביתו, שאין הוא רוצה להשאירו שם ולהעמידו בסכנה שייאכל, יילקח או ייפגם. ביום השני, ביום טוב לפני כניסת השבת, מוליכו שוב לאותו מקום ומחשיך עליו, וכאן רשאי לאכלו במקום, שהרי אינו יכול לקחתו לביתו משנכנסה השבת. נמצא שהרוויח את שני הדברים: העירוב עמד במקומו והועיל, וגם נהנה מאכילתו. אך מוטל עליו לחזור ולהוליכו ביום השני, שמא שתי קדושות הן.
שבת שחלה לפני יום טוב: במצב ההפוך עליו להוליך את העירוב למקומו בערב שבת ולהשאירו שם, בתקווה שיימצא שם למחרת. אם נאכל, אין הוא תקף ביום השני. הוא חוזר לשם ובודק אם העירוב במקומו, ואם מצאו שם, רשאי ליטלו ולחזור עמו לביתו או לאכלו במקום.
"נאכל ביום הראשון" - אם היה היום הראשון שבת, וכשחזר למקום מצא שהעירוב נעלם ונאכל, עירובו תקף ליום הראשון בלבד, שהרי היה במקומו בערב שבת, ואינו עירוב ליום השני.
מכאן טען רבי אליעזר כלפי חכמים: הרי גם אתם חוששים, ואינכם אומרים שהעובדה שהעירוב היה במקומו ביום הראשון מועילה לשני הימים. אם כן, מודים אתם לי שאכן שתי קדושות הן, שהרי אתם מצריכים שיהיה במקומו גם ביום השני.
אלא שהאמת היא כי חכמים חששו בלבד. הם חוששים שמא שתי קדושות הן, אך סוברים שמא קדושה אחת היא, ולפיכך אין אדם יכול לעשות שני עירובין לשני כיוונים שונים. ויחד עם זאת, עליו לוודא, אף לגבי הכיוון האחד שבחר, שהעירוב היה במקומו בשני הימים, שמא אכן שתי קדושות נפרדות הן.
לסיכום: במשנה זו נחלקו רבי אליעזר וחכמים ביום טוב הסמוך לשבת. לדעת רבי אליעזר שני הימים הם שתי קדושות, ולפיכך מערב אדם שני עירובין, אחד למזרח ואחד למערב, או עירוב ליום אחד בלבד ובשני יהיה כבני עירו, ובתנאי ששני מקומות העירוב נגישים זה לזה. חכמים סוברים "מערב לרוח אחת או אין מערב כל עיקר", ולפי ביאור הגמרא הדין בשני ימים כדין יום אחד. מחמת הספק אם קדושה אחת היא או שתיים, הם מחמירים לשני הצדדים: אין לערב לשני כיוונים, ומאידך יש להקפיד שהעירוב יעמוד במקומו בשני הימים, וכפי שנתבאר בסדר הוליכת העירוב בכל אחד משני המצבים.