עירובין, פרק שני, משנה ו. במשניות הקודמות דנו בגודל השטח שמותר להקיף במחיצות כאשר לא הוקף לצורך דירה - כלומר, עד כמה גדול השטח שבו מותר לטלטל. משנתנו פותחת בעניין זה, מפיו של רבי אלעאי, המוסר שלושה דברים ששמע מרבי אליעזר.
העדות הראשונה - שיעור השטח:
"שמעתי מרבי אליעזר: ואפילו היא כבית כור" - אף אם השטח המוקף מחיצות ולא הוקף לצורך מגורי אדם הוא בגודל בית כור, שהוא שלושים סאה - פי חמישה עשר מבית סאתיים - מותר לאדם לטלטל בו, כל עוד הוא מוקף מחיצות.
העדות השנייה - ביטול רשות בחצר:
רבי אלעאי ממשיך ומוסר עוד דברים ששמע מרבי אליעזר, שאינם מעניינו של הפרק: "וכן שמעתי מהן: אנשי חצר ששכח אחד מהן ולא עירב - ביתו אסור לו מלהכניס ומלהוציא לו". כדי שיוכלו בני החצר לטלטל בחצר, על כל בני הבתים שבחצר להשתתף יחד בעירוב חצרות - למשל בקופסת מצות משותפת. אם אחד מהם שכח ולא השתתף בעירוב, אסור לו להכניס לביתו ולהוציא ממנו.
במה מדובר כאן? באדם שבשבת עצמה, לאחר שנוכח כי לא השתתף בעירוב, מבטל את רשותו בחצר. הוא אומר: אני מסלק את בעלותי בחצר, כך שהמשתתפים בעירוב הם היחידים שיש להם בעלות בה. במקרה זה מלמד רבי אלעאי בשם רבי אליעזר, שהמבטל את רשותו בחצר מבטל גם את רשותו בבית עצמו. ולפיכך אסור לו להכניס ולהוציא מביתו, שאם יעשה כן יחזור ויקנה את בעלותו בחצר, ובכך יבטל את פעולת העירוב לאותה שבת.
ואילו ביחס לשאר בני החצר אומרת המשנה: "ולהם מותר" - אותם אנשים שהשתתפו בעירוב, ושלהם ביטל את רשותו, מותרים להכניס ולהוציא מביתו, שכן לדעת רבי אליעזר ביטול הרשות בחצר כולל גם את הבית.
העדות השלישית - מרור:
עוד שמע רבי אלעאי מרבי אליעזר, שאת מצוות אכילת מרור בפסח ניתן לקיים בסוג מסוים של עשב הנקרא עקרבנין.
על שלוש הלכות אלו - היתר הקפת שטח אף כבית כור, ביטול רשות בחצר הכולל את הבית, ועקרבנין כמרור - מעיד רבי אלעאי: "סבבתי על כל תלמידיו של רבי אליעזר וביקשתי לי חבר ולא מצאתי". הוא היה הקול היחיד בעניינים אלו.
להלכה: אין הלכה כאף אחת משלוש הדעות הללו:
בגינה ובקרפף - השטח שמחוץ לעיר המשמש לאחסון, שאינם מיועדים למגורי אדם - מותר לטלטל עד בית סאתיים בלבד.
המבטל את רשותו בחצר, אין הביטול כולל את ביתו, ולפיכך אין שאר בני החצר יכולים לטלטל אל תוך ביתו ומתוכו.
אין עקרבנין דרך לקיים בה מצוות מרור בפסח.