עירובין פרק ז', משנה ה'. משנה זו דנה בשימוש בערימת תבן כמחיצה בין שתי חצרות.
לשון המשנה ופירושה:
"מתבן שבין שתי חצרות" - מתבן הוא ערימת קש (מלשון תבן), והמדובר בערימה העומדת בין שתי חצרות.
"גבוה עשרה טפחים" - זהו הגובה הנדרש למחיצה כשרה.
"מערבין שנים ואין מערבין אחד" - שתי החצרות עושות שני עירובי חצרות נפרדים, ואין הן יכולות לעשות עירוב אחד במשותף, שכן ערימת הקש משמשת מחיצה ביניהן.
מחיצה מתבן לעומת ביטול מחיצה:
במשנה ג' למדנו שתבן המונח בתעלה אינו מבטל את דין המחיצה של התעלה, משום שאנו חוששים שיילקח משם. אין בכוחו לבטל מחיצה, ואין הוא קבוע דיו כדי למנוע מן התעלה לשמש כמחיצה. אולם כשמדובר ביצירת מחיצה, בהיותו כותל בפני עצמו, כל עוד כותל התבן עומד במקומו הרי הוא כותל.
"ואלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן":
המשנה מלמדת כי מותר להאכיל את הבהמות מן התבן הזה בשבת, ובני כל אחת מן החצרות מאכילים מצדם. הגמרא מסבירה שאין אנו חוששים שכותל הקש יתמעט ויירד מגובה עשרה טפחים בלי שיבחינו בכך, ובני החצרות ימשיכו לטלטל. שני טעמים לכך:
אין הבהמות אוכלות כמות גדולה כל כך בשבת.
כדי שתיווצר בעיה, יש צורך שהמחיצה תתמעט מעשרה טפחים לאורך של יותר מעשר אמות. בפחות מעשר אמות, הדבר הגרוע ביותר שיקרה הוא שיהיה לו דין פתח, ופתח בין שתי חצרות אינו יוצר איסור ביניהן. רק פרצה שלמה של יותר מעשר אמות מהווה בעיה, ואין זה רגיל שבהמות יאכלו כל כך הרבה בשבת.
עם זאת, הגמרא אומרת שאין מתירים לאנשי החצר ליטול מן התבן ולהאכיל את בהמותיהם בעצמם באופן ישיר, משום שהם עלולים ליטול כמות שאינה מבוטלת. אך כאשר הבהמה אוכלת בדרך הטבע בכוחות עצמה, אין זה סביר שתאכל כל כך הרבה.
"נתמעט התבן מעשרה טפחים":
מה דינה של ערימת תבן שנעשתה נמוכה מעשרה טפחים? הדברים נאמרו על מקרה שהתמעטות זו אירעה לפני שבת. בכגון זה - "מערבין אחד ואין מערבין שנים", ואין באפשרותן אלא עירוב אחד. מדובר בהכרח היכן שהרוחב הוא עשר אמות, ולפיכך אין כאן מחיצה, שכן בפחות מעשר אמות היה מקבל דין של פתח.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי ערימת תבן הגבוהה עשרה טפחים העומדת בין שתי חצרות מהווה מחיצה, ולפיכך מערבין שנים ואין מערבין אחד. אף שאין בתבן קביעות לבטל מחיצה קיימת, יש בו כדי להיות כותל בעצמו כל עוד הוא עומד. מותר להאכיל את הבהמות מן התבן משני צדיו, שאין חשש שיתמעט מעשרה טפחים לאורך יותר מעשר אמות, אך אין נוטלים ממנו בידיים להאכיל. ואם נתמעט התבן מעשרה טפחים לפני שבת ברוחב עשר אמות, בטלה המחיצה, ומערבין אחד ואין מערבין שנים.