עירובין, פרק ג', משנה ה'. משנה זו עוסקת בשאלה כיצד יכול אדם להניח עירוב - ולמעשה שני עירובין אפשריים - ולקבוע רק לאחר מכן איזה מהם יהיה התקף.
"מתנה אדם על עירובו":
אדם רשאי להתנות תנאי בעירובו. המדובר במצב שבו הניח עירוב אחד - נניח עירוב תחומין - במרחק אלף אמה ממזרח לביתו, ועירוב שני אלף אמה ממערב לביתו, ואינו יודע בשעת ההנחה איזה מהם ירצה שיחול.
התנאה מפני נכרים:
"אם באו גויים מן המזרח - עירובי למערב" - אם יבואו נכרים שברצונו להתרחק מהם מצד מזרח, יחול העירוב שהונח במערב, כדי שיוכל להתרחק מהם עוד יותר מערבה.
"אם מן המערב - עירובי למזרח" - ואם יבואו מצד מערב, יחול העירוב שהונח במזרח.
"אם בא מכאן ומכאן - למקום שארצה אלך" - אם באו משני הכיוונים, הרשות בידו לבחור לאיזה כיוון להתרחק, ולהעדיף את הקבוצה שממנה הוא מבקש להתרחק פחות.
"לא בא לא מכאן ולא מכאן - הריני כבני עירי" - ואם לא באו כלל, אין הוא מבקש שאחד מן העירובין יחול, אלא שיהיה דינו כשאר בני עירו.
התנאה מפני בואו של חכם:
באופן דומה ניתן להתנות מחמת בואו של תלמיד חכם העומד למסור שיעור, כאשר אין המתנה יודע מאיזה כיוון יבוא (החכם עצמו יכול לבוא מפני שהניח עירוב תחומין מן הכיוון האחר):
"אם בא חכם מן המזרח - עירובי למזרח" - כדי שיוכל לצאת לקראתו ולשמוע את שיעורו.
"מן המערב - עירובי למערב".
"בא לכאן ולכאן - למקום שארצה אלך" - אם באו שני חכמים, ההחלטה בידו, והעירוב שיבחר בו הוא שיחול.
"לא לכאן ולא לכאן - הריני כבני עירי" - אם לא הופיע אף אחד מהם, אין אף עירוב חל, ומקום שביתתו הוא ביתו.
מחלוקת רבי יהודה וחכמים:
רבי יהודה: "אם היה אחד מהן רבו - הולך אצל רבו" - כאשר אחד משני תלמידי החכמים הוא רבו, עליו ללכת אל רבו, שכן מן הסתם זו העדפתו הטבעית. אך "אם היו שניהם רבותיו - למקום שירצה ילך" - אם שניהם רבותיו, הרשות נתונה בידו לבחור, והעירוב שיבחר בו הוא שיחול.
חכמים: חולקים וסוברים שאף כשאחד מהם רבו אין הדבר מכריע, שכן לעיתים אדם מעדיף לשמוע שיעור מחברו שהוא תלמיד חכם יותר מאשר מרבו.
יסוד הברירה:
בכל התרחישים הללו מדובר באדם שאינו מגלה היכן ברצונו שיחול העירוב עד לאחר שנכנסה השבת. בדרך כלל אנו אומרים כי זמן חלותו של עירוב תחומין הוא בעת כניסת השבת, בין השמשות. לפיכך המשנה נזקקת לכלל של ברירה: אדם יכול לומר דבר ולהחילו למפרע.
נמצא, שכאשר בשבת מתברר לו מאיזה כיוון באו אותם אנשים שברצונו להתרחק מהם, או מהיכן בא רבו, יכול הוא להחליט אז ולומר שברצונו שהעירוב שבמזרח או שבמערב יחול כבר מתחילת השבת - ומכוח הברירה, שהיא קביעה למפרע, חלה קביעתו.
לסיכום: במשנה זו למדנו שאדם מתנה על עירובו ומניח שני עירובין, לשני הכיוונים, ומתנה מראש איזה מהם יחול - בין מחמת נכרים שהוא מבקש להתרחק מהם ובין מחמת חכם שהוא מבקש לשמוע את שיעורו; ואם לא נתקיים התנאי כלל, דינו כבני עירו. עמדנו על מחלוקת רבי יהודה וחכמים בדבר רבו, ועל יסוד הברירה המאפשר להחיל את הקביעה למפרע, מתחילת השבת.