עירובין, פרק י', משנה ד'. המשנה שלפנינו עוסקת בשני עניינים: הנחת חפצים על זיז הבולט מעל רשות הרבים, וטלטול חפצים בידי אדם העומד ברשות אחת כשהחפץ מונח ברשות שנייה.
"זיז שלפני חלון - נותן עליו ונוטל ממנו":
מדף (זיז) הבולט מלפני החלון מעל רשות הרבים, בגובה של למעלה מעשרה טפחים, אינו נחשב חלק מרשות הרבים, שכן למעלה מעשרה טפחים מרשות הרבים דינו כמקום פטור. לפיכך מותר בשבת להניח עליו חפצים וליטול מהם דרך החלון אל תוך רשות היחיד.
אולם הגמרא מעמידה היתר זה בהגבלה: אין מניחים על אותו זיז אלא כלים שבירים - כלים שאם ייפלו לרשות הרבים יישברו בנפילתם. שני טעמים לכך:
חשש ההוצאה: בכל כלי שאינו נשבר קיים חשש שאם ייפול, יבוא האדם להוציאו מרשות הרבים ולהכניסו לרשות היחיד - איסור דאורייתא של חילול שבת. בכלים הנשברים אין לו כל צורך בהוצאתם.
זהירות יתר: הראשונים מבארים כי בכלים שבירים אדם נזהר הרבה יותר ומקפיד שלא ייפלו.
"עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים":
המשנה ממשיכה: מותר לאדם לעמוד ברשות היחיד ולהוציא את ידו לרשות הרבים כדי לטלטל שם חפצים - ובלבד שלא יכניסם אל רשות היחיד, שהכנסה זו אסורה. וכן להיפך: עומד ברשות הרבים ומטלטל חפצים המונחים ברשות היחיד, ואין חוששים שמא יביאם אל הרשות שבה הוא עומד.
הגבלת הגמרא - כלים שהוא נצרך להם:
הגמרא מבארת כי היתר זה נאמר דווקא בכלים שאין לאדם צורך בהם ברשות שבה הוא עומד. אך כלי המונח ברשות השנייה - בין רשות הרבים ובין רשות היחיד - שהוא נצרך לו כעת במקום עומדו, יש בו חשש שמא יקרב אותו אליו, ולפיכך אין מתירים לטלטלו, אף שאין הוא מכניסו כרגע אל רשותו. ואילו בכלים שאינו זקוק להם, מותר לטלטלם ברשות השנייה.
"ובלבד שלא יוציא חוץ מארבע אמות":
סיום המשנה מוסיף תנאי: אף שהותר לעומד ברשות היחיד לטלטל חפץ המונח ברשות הרבים, אין הוא רשאי להזיזו יותר מארבע אמות, שכן טלטול חפץ למעלה מארבע אמות ברשות הרבים הוא מלאכה בפני עצמה. הלכך, אף שאין חוששים שמא יכניס את החפץ אל רשות היחיד, הזזתו בתוך רשות הרבים יותר מארבע אמות אסורה בוודאי, ואף שהוא עצמו עומד ברשות היחיד.
לסיכום: במשנה זו למדנו את דין הזיז שלפני החלון, שמחמת גובהו למעלה מעשרה טפחים דינו כמקום פטור, ולפיכך מותר להניח עליו וליטול ממנו - ובכלים שבירים בלבד, מחשש שמא יוציא מרשות הרבים ומשום שבהם אדם נזהר יותר. עוד למדנו כי מותר לעמוד ברשות אחת ולטלטל חפצים ברשות השנייה, בתנאי שאינו נצרך להם במקום עומדו, ובתנאי שלא יטלטלם ברשות הרבים יותר מארבע אמות.