עירובין, פרק א', משנה ד'. במשנה הקודמת עסקנו בקורה - הקורה המונחת לרוחב המבוי מעל פתחו - ובדרישה שתהא רחבה טפח, כדי שניתן יהיה להניח עליה אריח, שהוא חצי לבנה.
סיוגה של הדרישה במשנתנו:
המשנה שלפנינו מסייגת דרישה זו. כפי שנאמר במשנה הקודמת, הקורה צריכה להיות רחבה דיה כדי לקבל אריח, שרוחבו טפח וחצי, ומכאן שדי לקורה עצמה ברוחב טפח.
שני תנאים נדרשים בקורה:
רחבה - טפח, כדי לקבל את האריח.
בריאה - חזקה ומוצקה, שתוכל לעמוד במשקלו של האריח.
המונח "בריא" מצוי בלשוננו לתיאור בריאותם של בני אדם, אך קורה בריאה משמעה קורה מוצקה, העשויה מחומר חזק דיו לתמוך באריח. לפיכך, אם הקורה רעועה, אין היא כשרה - אף שרחבה כשיעור. אין די ברוחב, אלא נדרשת גם חוזק.
שיטת רבי יהודה:
רבי יהודה חולק ואומר: כל שהקורה "רחבה, אף על פי שאין בריאה" - די בכך שתשמש כקורה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי בקורה נדרשים שני תנאים - רוחב טפח כדי לקבל אריח, ובריאות, כלומר חוזק דיו לשאת את משקלו של האריח; ואילו רבי יהודה מכשיר בקורה רחבה אף כשאינה בריאה.