אנו למדים את המשנה השלישית בפרק העשירי במסכת עירובין, העוסקת באדם הקורא בספר בשבת ונתגלגל הספר מידו אל רשות הרבים - וכיצד יש לנהוג באופן שיישמר כבוד הספר מבלי לעבור על איסורי הוצאה והכנסה.
"הקורא בספר על האיסקופה":
הספרים בימיהם היו כתובים בצורת מגילה, כרוכה סביב מקל. 'איסקופה' היא מעין מרפסת שלפני הבית, ולפי הסברו של אביי בגמרא דינה כדין כרמלית - אין זו רשות היחיד אלא כרמלית.
מהו המקרה? האדם עומד על האיסקופה, אוחז במקל שסביבו כרוך הספר, והספר "נתגלגל מידו" - נשמט ונפתח, וסופו הגיע לתוך רשות הרבים. אומרת המשנה: "גוללו אצלו" - רשאי הוא לגלול את הספר בחזרה לעברו.
מדוע מותר? אפילו היה עומד ברשות היחיד, שנטילה מרשות הרבים לרשות היחיד היא בדרך כלל איסור דאורייתא, כאן - מכיוון שקצהו של הספר עדיין נמצא בידו - אין זה איסור מדאורייתא אלא מדרבנן בלבד. ובמקרה שלפנינו הוא עומד בכרמלית, והכנסה מרשות הרבים לכרמלית אינה אלא דרבנן, ובנוסף הספר אחוז בידו - ולפיכך התירו לו לגלול אותו אליו.
"הקורא בראש הגג":
המקרה השני: אדם קורא על הגג, שהוא רשות היחיד, ונתגלגל הספר מידו כלפי מטה, אל חלל האווירה של רשות הרבים. כאן הדין תלוי במקום שאליו הגיע הספר:
"עד שלא הגיע לעשרה טפחים" - כל זמן שלא הגיע לתוך עשרה הטפחים התחתונים של רשות הרבים, "גוללו אצלו". שכן למעלה מעשרה טפחים ברשות הרבים דינו כמקום פטור, ואין זה נחשב רשות הרבים ממש. ממקום פטור לרשות היחיד מותר להעביר אף לכתחילה, ולפיכך רשאי לגלול את הספר בחזרה אליו.
"משהגיע לעשרה טפחים" - משהגיע הספר לתוך עשרה טפחים מן הקרקע, אין מתירים לו לגלול אותו בחזרה כלפי מעלה. אלא "הופכו על הכתב" - הופך את הספר כך שצדו הכתוב של הקלף יהיה פונה אל הכותל ולא יהיה גלוי. כך לפחות מושגת מידה של הגנה על כבוד הספר.
השלמת הגמרא: כותל משופע וכותל שאינו משופע:
הגמרא מבארת כי חסרות כאן כמה מילים בלשון המשנה, וכך צריך לומר - "במה דברים אמורים?" באיזה מקרה נאמר הדין שיהפכו את הספר ולא יגלול אותו בחזרה אליו:
בכותל המשופע: כותל נטוי, שאינו עומד בזווית של תשעים מעלות, ולפיכך תחתית הספר באה לנוח עליו. כל זמן שהוא למעלה מעשרה טפחים אין בכך בעיה, שהרי זהו מקום פטור, אף שהספר נח שם; אך אם הגיע לתוך עשרה טפחים מן הקרקע והוא בא לנוח - נמצא שהספר נח ברשות הרבים, ובנקודה זו אין מתירים לגלול אותו בחזרה למעלה, אלא הופכו על הכתב.
בכותל שאינו משופע: כותל היורד ישר בזווית של תשעים מעלות, שאין הספר נשען בו על מקום כלשהו ואינו בא לנוח ברשות הרבים - "גוללו אצלו", ורשאי לגלול אותו בחזרה לעברו.
דעות התנאים במשנה:
רבי יהודה: "אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלוא מחט - גוללו אצלו". אף אם ירד הספר עד למטה ואינו מוגבה מעל הקרקע אלא כרוחב מחט, כיוון שאינו נח על הקרקע אלא תלוי באווירה של רשות הרבים - מותר לגלול אותו בחזרה. זוהי גם הדעה שעל פיה מיושבת לשון המשנה בחילוק שבין כותל משופע לכותל שאינו משופע.
רבי שמעון מקל יותר: "אפילו בארץ עצמו - גוללו אצלו". אף אם הספר מונח על הקרקע ממש, מותר לגלול אותו בחזרה כלפי מעלה.
מהו יסוד דעתו של רבי שמעון? כפי שנתבאר בתחילה, מכיוון שראשו של הספר אחוז בידו, אין כאן דיון באיסור מן התורה כלל, אלא באיסור דרבנן בלבד. וסובר רבי שמעון שאין דבר שאיסורו מדרבנן עומד בפני כבודם של כתבי הקודש.
לסיכום: מכיוון שמדובר בספר, אף שיש כאן הכנסה מרשות הרבים לרשות היחיד, כיוון שקצהו האחד אחוז בידו אין זו עבירה מדאורייתא אלא מדרבנן - ואת האיסור הזה דוחים מפני כבוד כתבי הקודש, ומתירים לו לגלול את הספר בחזרה אליו.