משנה ב במסכת עירובין. להבנת המשנה עלינו להקדים פרט מידע: אדם מן היושבים בחצר, שלא עשה עירוב חצרות - בין ששכח ובין שנמנע מכך מסיבה אחרת - יכול, לפי מה שאנו פוסקים, לומר בשבת עצמה שבעלותו בחצר בטלה ונמסרת לאחרים, שאין לו בה בעלות כלל והוא מפקירה מצדו. הצהרה זו נקראת 'ביטול רשות', והיא מתירה לשאר בני החצר לטלטל בה בשבת.
המילים החסרות בפתיחת המשנה:
המשנה שלפנינו חסרה כמה מילים בתחילתה, משום שהיא באה לדון במעמדו של צדוקי - מי שהיה חלק מן הקבוצה שלא האמינה בתורה שבעל פה. השאלה נובעת מן המשנה הקודמת, שבה נאמר שאין רוצים שיהודי יגור עם גוי: האם אותה גישה נוהגת גם כלפי צדוקי?
אם דינו של הצדוקי כדין גוי, נובעות מכך שתי מסקנות:
אין אפשרות לצרפו בעירוב.
אין הוא יכול לעשות ביטול רשות אם שכח לערב, והדרך היחידה להשתמש בחצר יחד עמו היא שכירות רשות - לשכור ממנו את בעלותו בחצר.
לפיכך פתיחת המשנה צריכה להיות שצדוקי דינו כנוכרי, ולאחריה דברי התנא קמא החולק וסובר שאין הצדוקי כנוכרי: הוא יכול להשתתף בעירוב, ואם לא עשה כן, הרשות בידו לעשות את הביטול שיהודי עושה.
מעשה הצדוקי בירושלים - עדותו של רבן גמליאל:
כאן מתחילות מילות המשנה שלפנינו, שנאמרו לתמוך בעמדה שדין הצדוקי כדין יהודי רגיל. רבן גמליאל מספר כי היה מעשה בצדוקי אחד שדר עמם ועם משפחתם בירושלים, והיה אוסר עליהם את הטלטול מפני שלא עירב עמם. אמר להם אביהם: "מהרו והוציאו את הכלים" - מהרו והוציאו את כליכם, והראו שתפסתם חזקה בחצר זו אחריו, קודם שיוציא הוא את חפציו ויגרום לאיסור עליכם.
מהו החשש? שהצדוקי, אף על פי שעשה את הביטול, יכול לחזור בו ממנו על ידי הוצאת כליו. אם יוציא את כליו בשבת - בטל הביטול, ונאסר עליהם הטלטול שם. אך אם יקדימו הם ויוציאו את כליהם, סובר רבן גמליאל שאין הצדוקי יכול לחזור בו. לפיכך אמר האב: מהרו והוציאו את חפציכם, כדי שתגיעו לשם ראשונים ולא יוכל לחזור בו מביטולו.
מכאן מוכיח רבן גמליאל שהצדוקי היה מסוגל לעשות ביטול רשות, וממילא ברור שלא היה לו דין של נוכרי.
גרסתו של רבי יהודה:
רבי יהודה אומר: "בלשון אחר" - אין הוכחה מאותו מעשה, שכן גרסתו את האירועים שונה, ודברי האב היו אחרים. לדעתו אמר האב: מהרו ועשו צרכיכם במבוי "עד שלא יוציא ויאסר עליכם".
"יוציא" כאן אין פירושו שהצדוקי יוציא את חפציו, אלא הוא מתייחס ליום: עד שיצא היום ויסתיים, קודם שתיכנס השבת - שאם לא כן, יאסור עליכם הצדוקי את הטלטול, שכן מעמדו כמעמד גוי.
וכיוון שמאיזו סיבה לא נעשתה שכירות רשות - בין שלא שכרו ממנו ובין שהוא לא רצה להשכיר - לא ניתן יהיה לטלטל בחצר זו. לפיכך הורה האב לדאוג לחפצים קודם השבת: דאגו לצרכיכם לפני שבת, שכן בשבת לא תוכלו, מפני שלצדוקי מעמד של נוכרי ונדרשת שכירות רשות, וביטול רשות אינו אפשרי.
לסיכום: משנה זו דנה במעמדו של הצדוקי לעניין עירוב חצרות. לדעת התנא קמא, ובראייתו של רבן גמליאל, אין דינו כנוכרי: הוא יכול להשתתף בעירוב, ואם לא עירב - יכול לעשות ביטול רשות, כמוכח מן המעשה בירושלים, שבו הזדרזו בני המשפחה להוציא את כליהם כדי למנוע ממנו לחזור בו מביטולו. רבי יהודה חולק על עצם גרסת המעשה: לדעתו הורה האב לסיים את הצרכים קודם כניסת השבת, מפני שדין הצדוקי כדין נוכרי, ואין היתר אלא בשכירות רשות.