עירובין פרק ה משנה ב. במשנה הקודמת למדנו כי כל בית או מקום מגורים הנמצא בתוך שבעים אמה ושני שלישי אמה מן העיר, יוצר את מה שנקרא 'עיבור העיר' - תוספת מעוברת המרחיבה את גבול העיר.
משנתנו מלמדת על סוג נוסף של הרחבת העיר: אף אם אין אזורי מגורים מחוץ לעיר, ואין לפנינו אלא חומת העיר בלבד, עדיין מרחיבים את תחום העיר בשבעים אמה ושני שלישי אמה נוספות. תוספת זו נקראת 'קרפף'.
דעת רבי מאיר:
"נותן קרפף לעיר" - נותנים לעיר קרפף, שטח פנוי נוסף של שבעים אמה ושני שלישי אמה. נמצא שאף לאחר תום חומת העיר, ואף לאחר אותם מקומות מגורים נוספים שבעיבור העיר, אין מונים את אלפיים האמה אלא לאחר שבעים אמה ושני שלישי אמה נוספות. "דברי רבי מאיר" - זו דעתו של רבי מאיר בתפקידו של הקרפף.
רבי מאיר לומד זאת מן הפסוק בבמדבר: "מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב" - מחומת העיר והלאה, אלף אמה. הפסוק עוסק במגרש, כלומר בשטח הריק המקיף את ערי הלויים, ומכאן הכלל: תן חוצה ואחר כך מדוד. תחילה מניחים תוספת מחוץ לעיר ("מקיר העיר וחוצה"), ורק לאחר מכן פותחים במדידה. מכאן לומד רבי מאיר שנותנים את התוספת הזו, שהיא שבעים אמה ושני שלישי אמה.
דעת חכמים:
חכמים חולקים: אף לדעתם קיים מושג הקרפף, אלא שאין זה אופן השימוש בו. "לא אמרו קרפף אלא בין שתי העיירות" - לא נאמר דין הקרפף אלא בין שתי עיירות. כלומר, אם העיירות קרובות זו לזו כדי שיעור הקרפף של כל אחת מהן, נחשבות הן כעיר אחת, ומודדים את אלפיים האמה מן הצד החיצוני של שתיהן.
"אם יש לזו שבעים אמה ושיריים, ולזו שבעים אמה ושיריים" - ה'שיריים' הם התוספת, שני שלישי אמה. נמצא שבין שתי הערים יש מאה ארבעים ואחת אמות ושליש. במקרה כזה - "עושה קרפף לשתיהן להיות כאחת" - נותנים את תוספת הקרפף לשתיהן כדי לעשותן עיר אחת, ומודדים את התחום מן הצד החיצוני של הערים, הואיל והן נמצאות בתוך מאה ארבעים ואחת אמות ושליש זו מזו.
לסיכום: במשנה זו למדנו על תוספת ה'קרפף' - שבעים אמה ושני שלישי אמה. לדעת רבי מאיר נותנים קרפף לכל עיר ועיר, ורק לאחריו מודדים את אלפיים האמה, כנלמד מן הפסוק "מקיר העיר וחוצה" - תן חוצה ואחר כך מדוד. לדעת חכמים לא נאמר דין הקרפף אלא בין שתי עיירות: כשהמרחק ביניהן אינו עולה על מאה ארבעים ואחת אמות ושליש, נעשות שתיהן כעיר אחת, והמדידה נערכת מן הצד החיצוני שלהן.