עירובין, פרק ד', משנה ב'. במשנה הקודמת עמדנו על מחלוקת התנאים - רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה מצד אחד, ורבי יהושע ורבי עקיבא מצד שני - בשאלה אם מי שהוצא מחוץ לתחום והוכנס לאזור המוקף מחיצות רשאי להלך בכל אותו שטח, ודנו במעשה שאירע עם ארבעת התנאים הללו. משנתנו מביאה מעשה נוסף.
לשון המשנה:
"פעם אחת לא נכנסו לנמל עד שחשכה" - הספינה הגיעה אל הנמל רק לאחר שחשך, כלומר בליל שבת.
"אמרו לו לרבן גמליאל: מה אנו לירד?" - החכמים שאלו את רבן גמליאל אם מותר להם לירד מן הספינה.
מדוע נשאלה השאלה?
הנוסעים סברו שייתכן שהגיעו אל תחום הנמל עוד בזמן, קודם כניסת השבת. ברם, הנמל לא היה אזור המוקף מחיצות וחומות, ובכך נעוץ יסוד השאלה: דעתו של רבן גמליאל ידועה הייתה להם, שהנמצא בכניסת השבת בתוך אזור המוקף מחיצות רשאי להלך בכל אותו שטח. אילו היה המקום מוקף מחיצות, לא היו טורחים לשאול. משהבינו שאין למקום מחיצות, ביקשו לדעת דבר אחר: האם היו בתוך התחום בשעה שנכנסה השבת.
תשובת רבן גמליאל:
"אמר להם: מותרין אתם, שכבר הייתי מסתכל, והיינו בתוך התחום עד שלא חשכה" - רבן גמליאל השיב כי הסתכל ובדק, ומצא שהיו בתוך התחום קודם שהחשיך, כלומר לפני כניסת השבת. משום כך הותר להם לירד מן הספינה, שהרי בשעת כניסת השבת שהו בתוך התחום.
כיצד ידע רבן גמליאל?
הייתה בידו מעין שפופרת המתוכננת לכך, שבאמצעותה ניתן לקבוע היכן בדיוק מסתיימות אלפיים האמות. בשפופרת זו הסתכל, והצליח לדווח כי היו בתוך אלפיים האמות עוד קודם כניסת השבת.
לסיכום: משנתנו מציגה מעשה שבו הגיעה הספינה לנמל לאחר החשכה, והשאלה שנשאלה לא נגעה למחיצות - שהרי לנמל לא היו מחיצות - אלא לשאלה אם הנוסעים היו בתוך התחום בשעת כניסת השבת. רבן גמליאל השיב שאכן היו בתוך התחום קודם החשכה, ולפיכך הותרו לירד, וידיעתו זו נסמכה על אותה שפופרת שבה מדד את אלפיים האמות.