עירובין, פרק א', משנה ב'. במשנה הקודמת עמדנו על הצורך להכשיר את המבוי - לעשותו כשיר לטלטול בו בשבת - ולמדנו כי אחת הדרכים להכשירו היא באמצעות קורה, קורה המונחת לרוחב מעל פתח המבוי. עמדנו על שיעור גובהה וכן על רוחב הפתח. במשנה זו מבארת המשנה במה בדיוק ניתן להשתמש כדי להכשיר את המבוי ולהתיר בו את הטלטול.
מחלוקת בית שמאי ובית הלל בהכשר מבוי:
"הכשר מבוי" - הדבר ההופך את המבוי לכשר, כדי שיהיה מותר לטלטל בו. "בית שמאי אומרים: לחי וקורה" - נדרשים שני הדברים גם יחד: לחי, שהוא עמוד אנכי, וכן קורה המונחת מלמעלה באופן אופקי לרוחב הפתח. "ובית הלל אומרים: או לחי או קורה" - די באחד מהם, ואין צורך בשניהם.
ביסוד הדברים קיים חילוק עקרוני בין שני ההכשרים:
לחי - משום מחיצה: הלחי נחשב כהתחלה של מחיצה או כצורת מחיצה, ולפיכך אין למבוי שלושה כתלים מלאים בלבד, אלא הלחי מצטרף אליהם ככותל רביעי והופך את המבוי לרשות היחיד אמיתית. עד כדי כך, שהזורק מרשות הרבים לתוך המבוי חייב בפועל בשבת.
קורה - משום היכר: הקורה אינה אלא סימן מבחין, שלא יבוא האדם לבלבל בין המבוי לרשות הרבים. בלעדיה אין לטלטל, אך משהונחה - אין היא הופכת את המבוי לרשות היחיד אמיתית אלא לכרמלית שמותר לטלטל בה. לפיכך, הזורק כדור מרשות הרבים אל תוך המבוי אינו חייב, שכן מדין תורה אין המבוי נחשב כמוקף ארבע מחיצות.
דעה שלישית ודברי התלמיד משום רבי ישמעאל:
"רבי אליעזר אומר: לחיים" - לדעתו נדרשים שני לחיים.
ויתרה מזאת: "משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא" - תלמיד אחד אמר לפני רבי עקיבא, בשם רבי ישמעאל, "שלא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא פחות מארבע אמות, שהוא או בלחי או בקורה". כלומר, מבוי שרוחב פתחו פחות מארבע אמות - הכול מודים בו לעמדת בית הלל, שדי בלחי או בקורה, ואף בית שמאי מסכימים לכך.
"על מה נחלקו? על רחב מארבע אמות ועד עשר" - שם נחלקו: בית שמאי אמרו לחי וקורה, שנצרכים שניהם, ובית הלל אמרו או לחי או קורה, שדי בזה או בזה. ואילו רבי עקיבא חלק על הבנה זו של מחלוקת בית שמאי ובית הלל, ולדעתו נחלקו השניים אף כאשר פתח המבוי פחות מארבע אמות.
קושיית הגמרא:
לכאורה שיטתו של רבי עקיבא זהה לשיטת התנא קמא. שהרי המשנה הביאה משמו של רבי ישמעאל שבית שמאי ובית הלל אינם חולקים בפחות מארבע אמות, אך התנא קמא ורבי עקיבא שניהם נראים כאומרים שהם חולקים אף בפחות מארבע אמות. ואם כן, מה ההבדל בין שיטת רבי עקיבא לשיטת התנא קמא?
מבארת הגמרא כי המחלוקת ביניהם היא בשאלה האם נדרש הכשר כלשהו כאשר פתח המבוי קטן מארבעה טפחים: האחד סובר שאין צורך בכלום, והשני סובר שנדרשים לכל הפחות לחי או קורה. ואין הדבר מוכרע, והגמרא אינה מכריעה מי מבין שתי הדעות אוחז בכל אחת מן העמדות - האם התנא קמא סובר שאין צורך בלחי או בקורה ורבי עקיבא הוא הסובר שיש צורך בהם, או שהדבר בדיוק להפך.
לסיכום: במשנה זו למדנו את מחלוקת בית שמאי ובית הלל בהכשר מבוי - לחי וקורה או לחי או קורה - ואת החילוק היסודי שביניהם: הלחי משום מחיצה, ההופכת את המבוי לרשות היחיד, והקורה משום היכר בלבד, המתירה את הטלטול אך אינה עושה את המבוי לרשות היחיד. כן למדנו את דעת רבי אליעזר הדורש שני לחיים, את דברי התלמיד משום רבי ישמעאל שהמחלוקת היא רק במבוי הרחב מארבע אמות ועד עשר, את חלוקתו של רבי עקיבא על כך, ואת ביאור הגמרא בהבדל שבין רבי עקיבא לתנא קמא בפתח הקטן מארבעה טפחים.