עירובין, פרק ז', משנה ב'. המשנה ממשיכה בנושא שנידון במשנה הקודמת: מתי ניתן לערב בין שתי חצרות ומתי אין הדבר אפשרי.
"כותל שבין שתי חצרות גבוה עשרה ורוחב ארבע":
הגמרא מבהירה כי הפרט "ורוחב ארבע" אינו רלוונטי לחלקה הראשון של המשנה, והוא נזכר כאן דרך אגב בלבד, משום שיידרש לנו בהמשך. לעניין החלק הראשון די בכך שהכותל גבוה עשרה טפחים, ואז - "מערבין שנים ואין מערבין אחד": כל חצר מערבת בפני עצמה, ואין הן יכולות לערב יחד, שכן כותל בגובה עשרה טפחים מפריד ביניהן.
"היו בראשו פירות":
מה הדין כאשר על רוחבו של הכותל היו מונחים פירות בשבת? אומרת המשנה: "אלו עולין מכאן ואוכלין, ואלו עולין מכאן ואוכלין" - אף שאין הם יכולים לערב יחד, בני שתי החצרות רשאים לעלות אל ראש הכותל ולאכול את הפירות המונחים שם. אולם "ובלבד שלא יורידו למטה" - אין הם רשאים להוריד את הפירות עמם בירידתם.
הבהרת הגמרא בדין "שלא יורידו למטה":
אין הכוונה שאסור להוריד את הפירות אל החצר, שהרי אנו פוסקים כרבי שמעון בפרק התשיעי, הסובר שהגגות והחצרות נחשבים רשות אחת לגבי חפצים שהיו מונחים בהם מתחילת השבת. ראש הכותל נחשב במקרה זה לגג, והפירות היו מונחים עליו מתחילת השבת, ולפיכך מותר להעבירם אל החצר. אך אסור להעבירם אל תוך הבית, ולכך מכוונת המשנה: אין להוריד את הפירות למטה ולהכניסם אל הבית.
מקרה זה הוא אחת הסיבות לכך שהמשנה נקטה שראש הכותל רחב ארבעה טפחים: כיוון שרחבו ארבעה טפחים, הוא מקבל דין של רשות בפני עצמה. אילו היה רחבו פחות מארבעה טפחים, היה דינו מקום פטור, שאינו נחשב רשות בפני עצמה, ואז היה מותר לקחת את הפירות מראש הכותל, להורידם ואף להכניסם אל תוך בתי אותן חצרות.
כותל שנפרץ:
נחזור ליסוד שכותל בגובה עשרה טפחים בין שתי חצרות מונע מהן לערב יחד. מה הדין כאשר נפרץ הכותל ונוצר בו פתח?
"נפרץ הכותל עד עשר אמות" - כל עוד רוחב הפרצה אינו עולה על עשר אמות: "מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד". בידן להמשיך ולערב שני עירובין נפרדים, וכדין כל פתח שבין שתי חצרות - אם רצו, רשאיות לערב עירוב אחד משותף. וטעם הדבר: "מפני שהוא כפתח" - אף שלא נעשה שם פתח מתחילה אלא נפרץ מאליו, דינו כדין פתח.
"יותר מכאן" - כאשר הפרצה רחבה מעשר אמות: "מערבין אחד ואין מערבין שניים". כאן אין ברירה בידן, שכן הכותל אינו נחשב עוד כותל, ושתי החצרות נחשבות חצר אחת. אין ביניהן מחיצה הלכתית משמעותית שתאפשר להיפרד ולערב שני עירובין, ולפיכך הן חייבות לערב יחד.