עירובין, פרק חמישי, משנה א. משנה זו מציגה שני מושגים בעניין מדידת התחום מחוץ לעיר: עיבור העיר וריבוע העיר.
עיבור העיר:
המושג 'עיבור העיר' משמעו היריון של העיר - תוספת הבולטת החוצה משאר העיר. כל בית הנמצא בתוך שבעים אמה ושני שלישים מגבול העיר נכלל בעיר ונחשב תוספת (עיבור) לה. ואם בתוך אותם שבעים אמה ושני שלישים נמצא בית נוסף, ממשיך העיבור והלאה, ואין מודדים את תחום העיר אלא מחוץ לעיבורה. כל עוד ישנם בתים המחוברים ביניהם באותו מרווח, נחשבים הם המשך של העיר. (במשנה נראה כי מלבד בית ישנם דברים נוספים הנחשבים לעניין זה.)
המשנה פותחת בשאלה: "כיצד מעברין את הערים?" - כיצד יוצרים את העיבור וכיצד קובעים את התוספת לעיר?
ומשיבה: "בית נכנס בית יוצא" - קו הגבול שבו נגמרים בתי העיר אינו אחיד, אלא בית נכנס פנימה ובית יוצא ובולט כלפי חוץ. ואף אם אין זה בית, נחשבים כבתים אף אלו:
"גדודיות גבוהות עשרה טפחים" - כתלים שנותרו מבית שנפל, כאשר הכתלים עדיין גבוהים עשרה טפחים או יותר.
"וגשרים ונפשות שיש בהן בית דירה" - גשרים, וכן המצבות והסימנים שמעמידים מעל הקבר, שיש בהם בית דירה - מקום לשומר לשבת בו. מאחר שיש מגורים הקשורים למקומות אלה, כולם נחשבים כבתים.
"מוציאין את המידה כנגדן" - מוציאים את המידה כנגד המקום שבו הם נמצאים. אם בולט אחד מהם, למשל בפינה הצפון מזרחית, תגיע מדידת העיר עד לאותה נקודה.
ריבוע העיר:
"ועושין אותו כמין טבלא מרובעת, כדי שיהא נשכר את הזוויות" - מרבעים את העיר כמין לוח מרובע, כדי להרוויח את הפינות הנוספות.
כלומר: אם בפינה הצפון מזרחית של העיר נוצרה הרחבה בשל אחד מהדברים הללו - בית, או אחד מאותם דברים שיש בהם בית דירה - הרי שפינת העיר התרחבה. ואף על פי שבצד הדרום מזרחי אין דבר כזה, מרבעים ומעבירים קו דמיוני מאותה פינה צפון מזרחית כלפי מטה, כאילו היה בית גם בפינה הדרום מזרחית כנגדו, ובדרך זו מרבעים את העיר. מאותה נקודה ואילך מודדים את אלפיים האמות של תחום העיר.
לסיכום: במשנה זו למדנו שני מושגים במדידת תחום העיר. עיבור העיר - בית (וכן גדודיות בגובה עשרה טפחים, גשרים ונפשות שיש בהן בית דירה) הנמצא בתוך שבעים אמה ושני שלישים מגבול העיר, מצטרף לעיר, וכן הלאה מבית לבית, ומוציאים את המידה כנגדו. ריבוע העיר - עושים את העיר כטבלה מרובעת, ומשלימים את הפינות אף במקום שאין בהן בית, וממקום הריבוע מודדים את אלפיים האמות.