לפנינו משנה א' במסכת עירובין, העוסקת בשאלה: כיצד נעשה שיתוף - שותפות - בעירוב תחומין? נניח שכמה אנשים מבקשים ללכת למקום מסוים, ואין הם יכולים להגיע אליו אלא על ידי עשיית עירוב תחומין, במרחק אלפיים אמה או קרוב לאלפיים אמה ממקום מגוריהם או מן העיר. כיצד מתבצע תהליך זה?
אופן עשיית העירוב:
המשנה מבארת כי המערב מניח חבית של משקה או של מאכל במקום שבו מבקשים שיהיה העירוב, ואומר: "זה בשביל כל בני עירי, ומהם". אין הכוונה בהכרח לכלל אנשי העיר, אלא לכל מי שנכנס לקטגוריות הבאות:
כל מי שרוצה ללכת לביתו של אדם שנפטר לו מת (בית האבל).
כל מי שרוצה ללכת למסיבה, לחתונה או לסעודה אחרת שהיא סעודת מצווה וכרוכה במצווה.
התנאי של דבר מצווה:
שתי הדוגמאות הללו הובאו משום שההלכה היא שאין עושים עירוב תחומין עבור כל דבר, אלא אם כן מדובר בדבר מצווה, בעניין הכרוך במצווה. די בכך שתהיה זו מצווה מינימלית - אף השתתפות בחתונה בלבד - וזו סיבה מספקת לעשות עירוב תחומין וללכת לעיר אחרת, כדי שתתאפשר ההשתתפות באותן מצוות.
עד מתי ניתן להצטרף לעירוב:
משהניח המערב את העירוב עבור כל מי שיבקש ללכת למקום שאנשי העיר מבקשים ללכת אליו, נחלקים הדינים:
המקבל על עצמו קודם השבת - מותר לו ללכת על סמך העירוב.
המקבל על עצמו לאחר שהחשיך - משנכנסה השבת, הדבר אסור לו ואין העירוב מועיל לו. אין אדם יכול לעשות עירוב לאחר שהחשיך; זהו דבר שצריך להתרחש קודם כניסת השבת.
ביאור הגמרא - "לאו דווקא":
הגמרא מבארת כי לשון המשנה, שהמקבל על עצמו קודם השבת, אינה מדויקת אלא "לאו דווקא". כוונת המשנה היא שכל מי שהודיעו לו על העירוב לפני שבת - כלומר, הידיעה על קיום העירוב היא זו שצריכה להיות קודם השבת. אולם ההחלטה עצמה, אם ברצונו להשתתף בעירוב אם לא, יכולה להתרחש אף לאחר שנכנסה השבת.
הכלל של "ברירה":
לכאורה, מאחר שהעירוב חל בתחילת השבת, ובאותה שעה הוא נכנס לתוקפו, היה ראוי שתידרש ידיעה ברורה בעת כניסת השבת אם האדם מבקש להיות חלק מן העירוב. אולם בדין עירוב תחומין אנו אומרים "ברירה": כאשר אדם מקבל החלטה למפרע, אנו אומרים שההחלטה חלה מלכתחילה. כל עוד ידע על אפשרות הבחירה מקודם ולא הכריע בה, הרי משהכריע בסופו של דבר - חלה בחירתו מלכתחילה.
ראוי לציין כי בדרך כלל אין אומרים "ברירה" בדין דאורייתא. הדבר מתאים אפוא להנחה שתחומין הם מדרבנן, ולפיכך מקלים ואומרים בהם "ברירה". נמצא שכל עוד ידע האדם שהעירוב הונח לפני שבת, יכול הוא לקבל לאחר מכן את ההחלטה להיות שותף בעירוב.
לסיכום: במשנה זו למדנו את אופן עשיית עירוב התחומין - הנחת חבית של מאכל או משקה במקום העירוב יחד עם הכרזה עבור כל מי שיבקש לצאת לבית האבל או לסעודת מצווה; את התנאי שאין עושים עירוב תחומין אלא לדבר מצווה; ואת גדר הזמן - הידיעה על העירוב צריכה להיות קודם השבת, ואילו ההחלטה להשתתף יכולה להיעשות אף לאחר כניסתה, מכוח הכלל של "ברירה" שנאמר בעירוב תחומין משום שתחומין מדרבנן.