נעבור למשנה י"ב שבפרק ו'. המשנה עוסקת בעם הארץ המבקש מן החבר לקנות עבורו מוצרי מזון, ובשאלה אם מוטלת על החבר אחריות להפריש מעשר מן הפריט שהוא מוסר לידיו.
המקרה: "עם הארץ שאמר לחבר":
עם הארץ פונה אל החבר ומבקש ממנו: "קח לי אגודת ירק" - קנה עבורי אגודת ירק, וכן "וקח לי ככר" - קנה עבורי כיכר לחם. ממילא הולך החבר אל החנות לצורך עצמו, ובאותה הזדמנות הוא קונה גם עבור עם הארץ.
"לוקח סתם ופטור":
החבר קונה שני פריטים - שתי אגודות ירק או שתי כיכרות לחם - אחד לעצמו ואחד עבור עם הארץ, בלי לייחד מראש איזה מהם שלו ואיזה של עם הארץ. במקרה זה קובעת המשנה: "לוקח סתם ופטור" - פטור הוא מלעשר את הפריט שהוא מוסר לעם הארץ.
בדרך כלל מוטלת על החבר אחריות: כל דבר היוצא מידיו ונמסר לעם הארץ, עליו לוודא שהופרש ממנו מעשר. אך כאן, אף שלא זיהה מראש איזו משתי אגודות הירק או איזו משתי כיכרות הלחם שלו ואיזו של עם הארץ, אנו אומרים 'ברירה' - אותו פריט שנתן לו לבסוף נקבע למפרע כזה שנרכש מתחילה עבור עם הארץ. נמצא שהחבר מעולם לא היה בעליו של אותו ירק או של אותה כיכר, ולפיכך לא הייתה עליו כל אחריות להפריש ממנו מעשר. עם הארץ עצמו רשאי לרכוש ולעשות בו כרצונו, ובתקווה יפריש מעשר, אך על החבר אין אחריות, שכן הפריט לא היה שייך לו מעולם.
"ואם אמר: שלי זו ושל חברי זו, ונתערבו":
אך אם בשעת הקנייה ייחד ואמר "שלי זו" - אגודה זו או כיכר זו שלי, "וזו של חברי" - וזו של עם הארץ, ולאחר מכן "נתערבו" ואין הוא יודע איזו שלו ואיזו שלו של חברו - "חייב לעשר". הטעם: הפריט שהוא מוסר לעם הארץ עשוי להיות שלו, הנמסר בתמורה לשל חברו, וכל דבר משלו היוצא מידיו אל עם הארץ - חייב הוא להפריש ממנו מעשר.
"ואפילו הן מאה":
דין זה נאמר אף ביחס של אחד למאה: עם הארץ קנה תשעים ותשע כיכרות והחבר כיכר אחת בלבד, והכיכרות נתערבו. כשהוא מוסר לעם הארץ את תשעים ותשע הכיכרות שלו, מוטלת עליו האחריות לוודא שהופרש מעשר מכל אחת ואחת מהן, שכן כל אחת מהן עלולה להיות דווקא זו השייכת לו. לפיכך חייב הוא להפריש מעשר מן הכמות כולה.
לסיכום: במשנה זו למדנו שני מצבים. כאשר החבר לוקח סתם, בלי לייחד את הפריטים, אנו אומרים 'ברירה' וקובעים למפרע שהפריט שנמסר לעם הארץ נקנה מתחילה עבורו, ולכן לא היה שייך לחבר והוא פטור מלעשר. אך כאשר ייחד מראש "שלי זו ושל חברי זו" ולאחר מכן נתערבו, כל פריט שהוא מוסר עלול להיות שלו, ולפיכך חייב לעשר - ואפילו אם חלקו הוא אחד מתוך מאה, שאז חייב להפריש מעשר מן הכמות כולה.