דמאי, פרק ה', משנה י'. משנה זו עוסקת בהפרשת תרומה משני סוגים שונים של עציצים - ולא בעציצי פרחים, אלא בעציצים שבהם נשתלים ירקות. המשנה מבחינה בין שני סוגי עציצי חרס:
עציץ נקוב: עציץ שיש בו נקב, ובאמצעותו האדמה שבתוכו מחוברת לאדמת הארץ.
עציץ שאינו נקוב: עציץ שאין בו נקב, והאדמה שבתוכו נותרת מנותקת מן הקרקע.
ההלכה קובעת כי הגדל בעציץ נקוב נחשב מחובר לקרקע וחייב במעשרות מן התורה, ואילו הגדל בעציץ שאינו מחובר לקרקע אינו חייב במעשרות מן התורה.
לשון המשנה:
"עציץ נקוב הרי הוא כארץ" - דינו כדין קרקע, ולפיכך הגדל בו חייב במעשרות מן התורה. "תורם מן הארץ על עציץ נקוב, ומעציץ נקוב על הארץ - תרומתו תרומה": בין אם הפריש תרומה מן התוצרת שגדלה בקרקע הרגילה על התוצרת שגדלה בעציץ הנקוב, ובין אם הפריש מן הגדל בעציץ הנקוב על הגדל בקרקע - התרומה חלה.
אף שהמשנה נוקטת לשון של בדיעבד - "תרומתו תרומה" - למעשה מותר לעשות כן אף לכתחילה, שהרי שני סוגי התוצרת הללו, בין שגדלו בעציץ ובין שגדלו בקרקע, חייבים מן התורה. הלשון הבדיעבדית נבחרה אך ורק בשל ההמשך שבסיפא של המשנה.
מן הפטור על החייב:
"משאינו נקוב על הנקוב - תרומה, ויחזור ויתרום" - כאשר הפריש תרומה מן הגדל בעציץ שאינו נקוב, שאינו חייב מן התורה, על הגדל בעציץ הנקוב, שהוא חייב, הרי הפריש מן הפטור על החייב. מכיוון שקרא שם תרומה על אותה תוצרת, יש לה מעמד של תרומה; אך עליו לחזור ולהפריש תרומה מן הגדל בעציץ הנקוב, שהוא החייב מן התורה.
מן החייב על הפטור:
"מן הנקוב על שאינו נקוב - תרומה, ולא תיאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות" - במקרה ההפוך, שהפריש מן הגדל בעציץ הנקוב, החייב מן התורה, על הגדל בעציץ שאינו נקוב, הפטור מן התורה, אף לזו יש דין תרומה.
אולם הכהן אינו יכול לאוכלה עד שיוציא ממנה תרומות ומעשרות. הטעם: מאחר שקרא לה תרומה, חייב לתתה לכהן, אך אין זו תרומה אמיתית מן התורה, שכן הופרשה על תוצרת שאינה חייבת בתרומה כלל, ולפיכך אין ההפרשה תקפה. נמצא שאותו חלק עצמו נותר טבל מן התורה, וטרם הופרשו ממנו תרומה ומעשר. לכן מוטל עליו לתתו לכהן, והכהן אינו רשאי לאוכלו עד שיוציא תרומות ומעשרות מאותו דבר שנקרא תרומה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי עציץ נקוב דינו כקרקע, והגדל בו חייב במעשרות מן התורה, ואילו הגדל בעציץ שאינו נקוב פטור מן התורה. הפרשה מן הארץ על עציץ נקוב ולהיפך - כשרה אף לכתחילה. הפרשה מן הפטור על החייב - התרומה חלה, אך עליו לחזור ולתרום מן החייב. הפרשה מן החייב על הפטור - התרומה חלה ונותנה לכהן, אך אין הכהן אוכלה עד שיוציא ממנה תרומות ומעשרות.