דמאי, פרק ו', משנה ט'. משנה זו עוסקת בחבר - הנאמן בענייני מעשרות וטהרה - ובעם הארץ, שירשו יחד את אביהם, ובשאלה מה דינה של חלוקת התוצרת שירשו.
נושא זה נידון למעשה כבר במשנה הקודמת, שבה נכללה שורה אחת המתייחסת למקרה זה: "או שירשו". התוספות יום טוב מביא את הרא"ש, המבאר כי המשנה נשנתה כאן רק לצורך ההנגדה למשנה הבאה (משנה י'), העוסקת בגר ובאחיו הנוכרי לגבי ירושתם. נמצא שהמשנה שלפנינו באה לצורך ההנגדה בלבד, ואילו נושאיה עצמם נתבארו כבר במשנה הקודמת.
החלוקה המותרת - חלוקה בתוך אותו המין:
"חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ" - שני אחים, האחד חבר והשני עם הארץ, שירשו את אביהם שהיה עם הארץ. "יכול הוא לומר לו: טול אתה חיטים שבמקום פלוני, ואני חיטים שבמקום פלוני" - החבר רשאי לומר לאחיו עם הארץ: טול אתה את החיטים שבאזור זה מנחלת אבינו, ואני אקח את החיטים שבאזור האחר.
הטעם, כפי שנתבאר במשנה הקודמת: מאחר שהתוצרת מחוברת לקרקע, אנו אומרים שהדבר ברור ומבורר מאליו - החלק שקיבל החבר הוא החלק שהיה מיועד לו מתחילה, ואילו החלק שנטל אחיו לא היה שלו כלל מעולם. לפיכך אין עליו שום אחריות להפריש מעשר ממה שקיבל אחיו.
וכן ביין: "אתה יין שבמקום פלוני, ואני יין שבמקום פלוני" - אתה טול את היין שבמקום זה, ואני אטול את היין המיוצר מן הענבים שבאזור האחר.
החלוקה האסורה:
"אבל לא יאמר לו: טול אתה חיטים ואני שעורים" - לכל אחד מן האחים יש חלק בכל אחד מן המינים. משום כך, בשעה שהחבר מוסר לאחיו את השעורים, הוא נותן לו חמישים אחוז ממה שאמור להיות שלו, ולפיכך מוטלת עליו האחריות להפריש מעשר קודם שיעבירם לידיו.
"טול אתה לח ואני יבש" - אף זאת אין החבר יכול לומר. 'לח' היינו תוצרת שהוכשרה לקבל טומאה, ואין למסור אותה לידי עם הארץ, שיטמא אותה בעקבות כך; ואילו החבר יטול לעצמו את היבש, שאינו נטמא. בנקודה זו אין הנידון בענייני מעשרות, אלא בענייני טומאה וטהרה.
לסיכום: במשנה זו למדנו כי חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ יכולים לחלוק ביניהם בתוך אותו מין - חיטים כנגד חיטים ויין כנגד יין - שכן החלק שנטל כל אחד מהם מבורר כשלו מתחילה, ואין החבר חייב במעשר על חלק אחיו. אך אין הוא רשאי לחלוק בין מין למין, שכן בכך הוא מעביר לאחיו מחצית ממה ששייך לו וחייב להפריש מעשר קודם לכן, ואף אינו רשאי למסור לו את הלח שהוכשר לקבל טומאה.
במשנה הבאה נעסוק בגר ובאחיו הנוכרי לגבי ירושתם, שהיא ההנגדה שלשמה נשנתה משנה זו.