לפנינו משנה ו', העוסקת במקרה שבו מונחים לפני האדם שני סלים של טבל, וברצונו שהמעשר של סל אחד יהיה בסל השני. המשנה פותחת: "היו לפניו שתי כלכלות" - שני סלים של פירות טבל, שטרם הופרשו מהם תרומות ומעשרות. על כך מציגה המשנה שלושה נוסחים שבהם עשוי האדם לקבוע את מקום המעשרות, וכל אחד מהם דינו שונה.
הנוסח הראשון - "מעשרות זו בזו":
האדם קובע שהתרומות והמעשרות של סל א' יהיו בסל ב'. בכך "הראשונה מעושרת" - סל א' נעשה מעושר, שכן המעשר נלקח ממנו ואין הוא טבל עוד, והתרומות והמעשרות מצויים מעתה בסל ב'.
הנוסח השני - "של זו בזו ושל זו בזו":
כאן אומר האדם שמעשרותיו של סל א' יהיו בסל ב', ומעשרותיו של סל ב' יהיו בסל א'. אף במקרה זה "הראשונה מעושרת" בלבד: סל א' נעשה חולין, אך סל ב' אינו נעשה חולין. הטעם לכך הוא סדר הדברים - האמירות נאמרו בזו אחר זו, וממילא בשעה שנאמר המשפט השני, שמעשרותיו של סל ב' יהיו בסל א', כבר היה סל א' חולין ופטור מתרומות ומעשרות. וכיוון שהוא פטור, אין בכוחו להכיל את התרומות והמעשרות שיופרשו עבור סל ב'. נמצא שסל ב' נותר בטבלו, ומעשרותיו לא הופרשו.
הנוסח השלישי - "מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה":
כאן אין האדם מדבר בזו אחר זו, אלא קובע את הכול באמירה אחת: מעשרותיהם של שני הסלים יהיו כלכלה בחברתה, סל אחד בשני - ובנוסח זה הדבר מועיל, משום שהחלות נעשית בשני הסלים בבת אחת. הביאור בכך: בכל אחד מן הסלים רואים כאילו הופרשה כמות התבואה הראויה להיות מעשר עבור הסל השני, ושתי ההפרשות נעשות בעת ובעונה אחת ממש.
הסבר נוסף במקרה האחרון:
יש דרך נוספת לבאר את סופה של המשנה. לפי ההסבר הראשון, כל אחד משני הסלים מכיל את התרומות והמעשרות של חברו ומפריש עבורו. ולפי ההסבר הנוסף, רואים את שני הסלים כמצורפים יחד, ובידו של האדם ליטול את התרומות והמעשרות של שני הסלים מכל אחד מהם - הן עבור סל א' והן עבור סל ב' - והמעשר חל בכל אופן, מאיזה מהם שיבחר להפריש.
לסיכום: במשנה זו למדנו שלושה נוסחים בשני סלים של טבל: באמירה שמעשרות סל א' יהיו בסל ב' - הראשונה מעושרת; באמירה כפולה ועוקבת של זו בזו ושל זו בזו - אף כאן הראשונה בלבד מעושרת, שכן משנעשה סל א' חולין נפטר ואינו יכול להכיל את מעשרות סל ב'; ואילו באמירה אחת של "מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה" - החלות נעשית בשני הסלים בבת אחת, ושניהם מעושרים.