דמאי, פרק ה', משנה ב'. משנה זו דנה במי שרוצה להפריש תרומה ותרומת מעשר בבת אחת. והנה, כדי לדון במקרה שבו יש צורך להפריש תרומה, מסתבר שאין מדובר בדמאי, שהרי כפי שהזכרנו בעבר, דמאי אינו טעון הפרשת תרומה, משום שעם הארץ אינו חשוד על אי הפרשת תרומה - את התרומה הוא כן הפריש.
המשנה עוסקת אם כן בטבל ודאי, כלומר בתבואה שלא הופרשה ממנה תרומת מעשר כלל.
מי הוא המפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת?
תרומת מעשר של דמאי יכול להפריש ישראל רגיל, ולא רק לוי. בדרך כלל תרומת מעשר מופרשת על ידי הלוי, מן המעשר שהוא מקבל, אולם בדמאי מפריש אותה הישראל. כאן, לעומת זאת, מדובר בתרומה ודאית, ולפיכך עלינו לדבר בכהן: או שהכהן עצמו מפריש אותה, או שאפשר שמדובר גם בלוי המפריש.
השיעורים:
תרומה גדולה - בשיעור הבינוני, אחד מחמישים.
תרומת מעשר - אחד מעשרה מן המעשר, שהם בסך הכול אחד ממאה מן הכמות הכוללת.
וברצונו להפריש את שתיהן בבת אחת.
סדר ההפרשה:
הורדת שלושה אחוזים: עליו להוריד שלוש מאיות מן הכמות - שלושה אחוזים - עבור עומר, ולהפרישם לצד.
"אחד ממאה ממה שיש כאן - הרי זה חולין": על אותה כמות הוא אומר, שאחד ממאה מן הסך הכול, שאפשר למצוא אותו בתוך שלושת האחוזים הללו, מופרש עתה כחולין. אין זו תרומה ואין זו תרומת מעשר, אלא חולין רגיל. הטעם לכך: בסופו של דבר אותו אחד ממאה יהיה תרומת מעשר, אך אין להפריש תרומת מעשר לפני תרומה גדולה. ואף על פי כן ברצונו לבודד אותו כבר עכשיו, ולפיכך הוא מפרישו ומכריז שכרגע הרי הוא חולין.
"והשאר תרומה על הכל": מתוך שלושת האחוזים, לאחר אותו אחוז אחד שהוכרז חולין, שני האחוזים הנותרים הם תרומה על כל הכמות - אחד מחמישים, שני אחוזים.
"הרי זה מעשר, ושאר המעשר סמוך לו": אותו אחד ממאה של חולין, שבתוך שלושת האחוזים ושהופרש כחולין, נחשב עתה למעשר; ושאר המעשר עבור כל אותה כמות - נניח מאה שקים - נחשב אף הוא למעשר, והוא סמוך לו ממש.
"זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו": אותו אחוז אחד, שבמקורו נעשה חולין ולאחר מכן נעשה מעשר, ושאר המעשר הונח לידו - נעשה תרומת מעשר על שאר המעשר.
וכעת יש לנו את התרומה גדולה, שני האחוזים, סמוך לתרומת מעשר, וכולן ניתנות לכהן.
"והשאר חלה":
רוב המפרשים אומרים שאין לקיים תיבות אלו, ומוחקים אותן מן הנוסח, שכן אין אנו דנים כאן במקרה של אופה, אלא בתוצרת רגילה.
"ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות":
המשנה ממשיכה וקובעת שמעשר שני נקבע בצפונם או בדרומם של הפירות - בצד הצפוני או בצד הדרומי - ומחולל על המעות שהפריש עבורו, ומעתה רשאי הוא לאכול את שאר הפירות.
לסיכום: במשנה זו למדנו את סדר ההפרשה של תרומה ותרומת מעשר כאחת בטבל ודאי: הורדת שלושה אחוזים, הכרזת אחד ממאה שבתוכם כחולין (שיהיה בהמשך תרומת מעשר, שאין להקדימה לתרומה גדולה), שני האחוזים הנותרים כתרומה על הכל, אותו אחד ממאה כמעשר ושאר המעשר סמוך לו, ואותו אחוז נעשה תרומת מעשר על שאר המעשר - וכולן ניתנות לכהן; ולבסוף קביעת מעשר שני בצפון או בדרום וחילולו על המעות.