חולין, פרק ג, משנה ז. המשניות החותמות את הפרק עוזבות את דיני הטרפות ופונות אל הסימנים, אותם סימני היכר שבהם אנו מזהים את המינים המותרים באכילה. משנתנו מונה את סימני החגב הכשר ואת סימני הדג הכשר.
ארבעת סימני החגב הכשר
המשנה פותחת: "ובחגבים", כלומר ובענייני החגבים. חגב שיש בו ארבעת הסימנים הבאים, כשר הוא.
- "כל שיש לו ארבע רגלים", שתיים מכל צד של גופו.
- "וארבע כנפים", שתיים מכל צד של גופו.
- "וקרסולים", שתי רגליים ארוכות שבהן הוא מנתר.
- "וכנפיו חופין את רובו", שהכנפיים מכסות את רוב גופו.
חגב שיש בו כל ארבעת הסימנים הללו, הרי הוא חגב כשר.
אילו סימנים נלמדים מן הפסוקים
שניים מן הסימנים הללו מפורשים בתורה בפרשה המתירה מיני חגבים. הפסוק מתאר את הבריה כ"ההולך על ארבע", שהולכת על ארבע רגליה, וכמי "אשר לו כרעים ממעל לרגליו", שיש לו כרעי ניתור הנתונות למעלה מרגליו הרגילות, "לנתר בהן על הארץ", שבהן הוא מקפץ על גבי הקרקע.
נמצא שהתורה עצמה נותנת שניים מן הסימנים. שני הסימנים האחרים, ארבע הכנפיים והדרישה שהכנפיים יכסו את רוב גופו של החגב, הגיעו אלינו מפי החכמים.
התנאי החמישי של רבי יוסי
"רבי יוסי אומר: ושמו חגב", רבי יוסי מוסיף תנאי חמישי: שתהיה הבריה ממשפחת החגבים ותיקרא בשם זה ממש. אף הוא סומך את תנאו על הפסוקים: צריך שיהיה זה מין שהבריות מכירות אותו בשם חגב. אין די בסימנים הגופניים לבדם, אלא צריך שגם השם יתאים.
סימני הדג הכשר
"ובדגים", ומכאן לדגים: דג ניתר בשני סימנים, "כל שיש לו סנפיר וקשקשת", כל דג שיש בו סנפיר יחד עם קשקשת. ושים לב שהתורה כותבת כל אחד מן המונחים בלשון יחיד.
וכך נאמר בפירוש: "את זה תאכלו מכל אשר במים", מכל שבמים זה מה שמותר לכם לאכול, "כל אשר לו סנפיר וקשקשת", כל שיש לו סנפיר יחד עם קשקשת. ומאחר שהלשון היא לשון יחיד, די בסנפיר אחד בלבד יחד עם קשקשת אחת בלבד כדי להתיר את הדג.
שיטת רבי יהודה
"רבי יהודה אומר: שתי קשקשין וסנפיר אחד", רבי יהודה מצריך שתי קשקשים יחד עם סנפיר אחד. לדעתו "קשקשת" היא צורת רבים הבנויה על היחיד "קשקש", ונמצא שהתורה תובעת שתי קשקשים כדי שיהיה הדג מותר באכילה.
כיצד מבחינים בין סנפיר לקשקשת
הסנפיר והקשקשת דומים זה לזה עד מאוד: כל אחד מהם הוא מעין בליטה קפולה הצומחת מעורו של הדג. משום כך ממשיכה המשנה ומלמדת כיצד להבחין ביניהם, כדי שיוכל אדם לברר אם שני הסימנים מצויים בדג והוא מותר.
"ואלו הן קשקשין", ואלו הם הקשקשים: "הקבועין בו", אותם הדבוקים בגופו. הם מחוברים ואינם זזים, ואין הדג משתמש בהם כדי לשוט במים.
"וסנפירין", והסנפירים הם "הפורח בהן", אותם שבהם הדג מניע את עצמו ושוחה במים.