חולין, פרק ה, משנה ה. הפרק כולו עוסק באיסור אותו ואת בנו, שחיטת אם ובנה ביום אחד. עד כה בירר לנו התנא מי מתחייב באיסור, באילו נסיבות, וכיצד הוא חל. עתה הוא פונה לשאלה יסודית יותר, שהכול תלוי בה: אימתי בדיוק מתחיל אותו "יום" ואימתי הוא נגמר?
התורה אסרה לשחוט את האם ואת הוולד "ביום אחד". אלא שהמילה "יום" אינה מובנת מאליה. ברוב תחומי ההלכה היום נמשך משקיעת החמה עד השקיעה שלאחריה: תחילה הלילה, ואחריו היום שבא בעקבותיו. אבל בקרבנות היום ההלכתי מתנהל אחרת: שם היום פותח עם עלות השחר ונמשך עד עלות השחר של הבוקר הבא, כך שהלילה הולך אחר היום שלפניו ואינו קודם לו.
ומדוע בכלל יעלה על הדעת שדין הקרבנות הוא המודל כאן? מפני ההקשר. איסור אותו ואת בנו נאמר בתורה מיד לאחר פרשה ארוכה של קרבנות, והקורא היה עשוי להסיק שגם ה"יום" של אותו ואת בנו נמדד כיום של קרבנות, מעלות השחר עד עלות השחר. משנתנו באה לדחות הנחה זו.
ההלכה
וזו ההלכה. לגבי "יום אחד" שנאמר בדין אם ובנה קובעת המשנה את הכלל "היום הולך אחר הלילה", כלומר שהיום נמשך אחר הלילה שקדם לו. ממילא יחידת עשרים וארבע השעות ההלכתית נפתחת עם צאת הכוכבים: הלילה תחילה, ושעות היום מצטרפות אליו לאחריו.
המסקנה המעשית פשוטה. משנשחטה אחת מן השתיים, אין לשחוט את השנייה, בין שהיא האם ובין שהוא הוולד, עד שיגיע הלילה. בלילה מתחלף היום ההלכתי, יום חדש מתחיל, ואז מותר לשחוט את השנייה.
הראיה ממעשה בראשית
הראיה ממעשה בראשית
המשנה אינה מעמידה את ההלכה על סמכותה בלבד, אלא מביאה לה מקור מן הפסוקים ומייחסת את הדרשה לתנא, רבי שמעון בן זומא, ופותחת בלשון "את זו דרש", זו הדרשה שדרש.
"נאמר במעשה בראשית": לשון מסוימת נאמרה בתורה בפרשת הבריאה, והיא "יום אחד". הפסוק אומר "ויהי ערב ויהי בקר", וחותם באותן שתי מילים עצמן, "יום אחד". "ונאמר באותו ואת בנו": ואותו צירוף מילים עצמו נקטה התורה בפסוק האוסר לשחוט אם עם ילדה.
ומאחר שלשון אחת משמשת בשתי הפרשיות, כל אחת מאירה את חברתה. שאל: "מה יום אחד", איזה "יום אחד" נאמר במקום שבו מופיע הביטוי בפרשת הבריאה, "האמור במעשה בראשית"? שם החושך קודם והאור בא אחריו, וזה בדיוק הסדר שהפסוק עצמו מפרש: ערב, ורק אחר כך בוקר. "אף יום אחד", כך גם ה"יום אחד" של איסורנו: שעות היום שלו נמשכות אחר הלילה שפתח אותן, "היום הולך אחר הלילה".
נמצא שהלימוד נסמך על המילים "יום אחד" עצמן. על אף הסמיכות לדיני קרבנות, היום של אותו ואת בנו הוא היום ההלכתי הרגיל: הוא נפתח בצאת הכוכבים ונחתם בצאת הכוכבים שלאחריו.