חולין, פרק ג, משנה ה. הפרק כולו מסרטט את הגבול שבין טרפה לכשרה: המשניות הראשונות מנו את הפגמים הגופניים שעושים את הבהמה טרפה, ולאחריהן נמנו המצבים שנראים מבהילים אך הבהמה נשארת כשרה. משנתנו ממשיכה בצדו השני של הגבול, ועושה זאת בקטגוריה מפתיעה: חוליים והרעלות שעשויים בהחלט להמית את הבהמה, ואף על פי כן אין הם עושים אותה טרפה.
העיקרון שמאחורי הרשימה
הכלל שיש לזכור לאורך כל הרשימה: דין טרפה תלוי בנזק מבני ממשי באחד האיברים שההלכה מנתה. מצב יכול להיות חמור, ואף קטלני, ובכל זאת לא ייחשב טרפה, שכן דבר בגוף הבהמה לא ניקב, לא נקרע, לא ניטל ולא נהרס. חולי כשלעצמו אינו טרפה.
המקרים
"אחוזת הדם": בהמה שנתקפה שטף דם או גדישת דם, ומחמת זה נעשית נשימתה קשה עליה.
"והמעושנת": בהמה שנשמה עשן של שרפה, ואף היא מתקשה לנשום.
"והמצוננת": בהמה שנצטננה וחלתה מחמת הקור.
"ושאכלה הרדופני": בהמה שאכלה הרדוף, צמח רעיל לבהמות.
"ושאכלה צואת תרנגולים": בהמה שאכלה לשלשת תרנגולים, שאף היא רעילה לבהמות.
"או שֶׁשָּׁתָה מים רעים": כפשוטו, או ששתתה הבהמה מים המזיקים. הכוונה למים מגולים שעמדו כך, שאפשר שבא נחש ושתה מהם והטיל בהם את ארסו.
בכל אחד מן המקרים הללו פוסקת המשנה "כשרה": הבהמה כשרה. אפשר שהיא חולה, אפשר אף שהיא נוטה למות, אך המחלה או הרעל לא הסבו את אותו נזק פנימי שיוצר טרפה.
כשרה וגם בטוחה לאכילה
בהמות אלו אינן מותרות רק במובן הפורמלי; הן גם בטוחות לאכילה. כשבהמה אוכלת חומר הרעיל לבהמות, אין בכך כדי לעשות את בשרה מסוכן לאדם. ההרדוף וצואת התרנגולים מזיקים לבהמה ולא לאדם. ובעניין המים החשודים, מהלך העיכול של הבהמה משנה את הארס עד שאין בו עוד סכנה לאוכל את הבשר.
כשהרעל עדיין מסכן את האדם
מכאן עוברת המשנה למקרה שסופו אחר. "אכלה סם המוות": הבהמה בלעה סם ממית, מן הסוג המסכן גם בני אדם; "או שהכיחה נחש": או שנחש הכישה. הדין: "מותרת משום טרפה", מצד דיני טרפה אין כאן פקפוק, שהרי לא נפגע שום איבר בגוף הבהמה. אבל "ואסורה משום סכנת נפשות", הבהמה אסורה מחמת הסכנה לחיים. מי שיאכל ממנה עלול למות מאותו סם או מאותו ארס.
כאן האיסור בא מכיוון אחר לגמרי. מכיוון שהבשר מזיק ממש לאוכלו, אסרה אותו ההלכה, אף שמצד דיני טרפה היה מותר.
שים לב לניגוד למקרה שקדם. שם היו המים מזוהמים בארס שהשאיר בהם הנחש, ומהלך העיכול של הבהמה ביטל אותו. כאן נשך הנחש את הבהמה עצמה, וארס זה שומר על כוחו אף לאחר שעבר בגוף הבהמה. מטעם זה אין אוכלים את הבשר.