חולין, פרק ג, משנה ד. לאחר שמנתה המשנה את הפגיעות המטריפות בעוף, היא הופכת את הדף ומציגה את הרשימה ההפוכה: פגיעות שנראות חמורות, ולפעמים אף מזעזעות, ואף על פי כן אין בהן סכנת חיים. עוף שנפגע באחת מהן כשר לגמרי, ובלבד שנשחט כהלכה.
המשנה פותחת את הרשימה במילים "ואלו כשרות בעוף", כלומר אלו המקרים שבהם העוף נשאר כשר.
קנה שניקב או שנסדק
"ניקבה הגרגרת או שנסדקה": אם נעשה נקב בקנה (הגרגרת), או שנסדק לאורכו. לא זה ולא זה נחשבים מום קטלני בעוף, והעוף כשר.
נשיכת החולדה
"הכתה חולדה על ראשה מקום שאינו עושה אותה טרפה": חולדה הכתה בראש העוף, אבל במקום שפגיעה כזו אינה מטריפה. מדוע בכלל יש לחשוש מהכאה בראש? משום שהשיניים עלולות לחדור עד לקרום העוטף את המוח ולנקבו. אלא שבמקרה שלנו מדובר במקום בראש שממנו לא היו השיניים יכולות להגיע לעומק כזה. הקרום לא ניקב, והעוף נשאר כשר.
הזפק
"ניקב הזפק": אם ניקב הזפק. הזפק הוא השק שבו מתקבץ המאכל לאחר שהעוף בלע אותו, לפני שהוא ממשיך ומתעכל. נקב בו אינו מטריף את העוף.
"רבי אומר אפילו ניטל": לדעת רבי, העוף כשר גם אם הזפק ניטל לגמרי, כל זמן שהוא עדיין יכול לטפל במאכלו. מה שחשוב לרבי הוא אם המזון יכול לעבור מן הוושט והלאה ולהגיע לקורקבן. כל עוד התהליך הזה פועל, אין יסוד להטריף את העוף.
מעיים שיצאו ולא ניקבו
"יצאו בני מעיה ולא ניקבו": אם פגיעה כלשהי פתחה את כרס העוף והמעיים יצאו, אך לא ניקבו, העוף כשר. עצם היציאה ממקומם אינה הפוסלת; נקב היה פוסל.
אגפיים ורגליים שנשברו, כנפיים שנמרטו
"נשתברו גפיה", האגפיים נשברו; "נשתברו רגליה", הרגליים נשברו; "נמרטו כנפיה", הנוצות החיצוניות נעקרו. הנוצות החיצוניות אינן דבר שהעוף זקוק לו כדי להיות מוגן, וחייו נמשכים בלעדיהן. כל אחד מן העופות הללו כשר.
רבי יהודה על הנוצה
"רבי יהודה אומר אם ניטלה הנוצה פסולה": רבי יהודה מוסיף הגבלה. אם ניטלה הנוצה, העוף פסול. הנוצה היא שכבת הפלומה הרכה הצמודה ישירות לעורו של העוף, והעוף ממש נסמך עליה להגנה. עקירתה דומה להפשטת עורה של בהמה, שמטריפה את הבהמה, ורבי יהודה מחיל כאן את אותו הנימוק.