חולין, פרק שני, משנה ד. הפרק שלנו הולך ומברר את הפרטים שמכשירים את השחיטה, וכבר למדנו ששני הסימנים, הגרגרת (קנה הנשימה) והוושט, צריכים להיחתך כראוי. משנתנו עוסקת במקרה שבו השוחט שחט סימן אחד כהלכה וקלקל את השני, ושואלת מה דינה של הבהמה שיצאה מתחת ידיו.
ארבעת המקרים
נתחיל בראשון: "שחט את הוושט", הוושט נשחט כדין, "ופסק את הגרגרת", אבל את הגרגרת קרע ותלש במקום להעביר בה את הסכין. קריעה כזו היא הפסול הקרוי עיקור.
אחריו המקרה ההפוך: "או שחט את הגרגרת", הגרגרת נחתכה כראוי, "ופסק את הוושט", ואילו הוושט נקרע.
השלישי: "או ששחט אחד מהן", חתך רק אחד משני הסימנים, "והמתין לה עד שמתה", והשהה כל כך עד שהבהמה מתה, ורק לאחר מכן הגיע אל הסימן הנותר.
הרביעי: "או שהחליד את הסכין", הכניס את הסכין והטמין אותה, "תחת השני ופסקו", מתחת לסימן שעדיין לא נחתך, וחתך אותו משם לאחר שהסימן הראשון כבר נשחט כראוי.
המקרה האחרון טעון הסבר. החיתוך צריך להתקדם מצדו של הסימן הפונה אל גרון הבהמה כלפי חוץ, בתנועה רצופה אחת שעוברת מן הסימן הראשון אל השני הסמוך לו ממש. כאן עקף השוחט אל הצד הרחוק וחתך בחזרה מלמטה. הטמנת הסכין מתחת לסימן בדרך זו היא הפסול הקרוי חלדה, כלומר החבאת הסכין.
נבלה או טרפה?
"רבי ישבב אומר, נבלה": רבי ישבב פוסק שבכל המקרים האלה הבהמה היא נבלה, ונבלה מטמאה. "רבי עקיבא אומר טרפה": רבי עקיבא פוסק שהיא טרפה, וטרפה אינה מטמאה.
נפתח בדעה הראשונה. נבלה היא בהמה מתה, כלומר כל בהמה שאינה בהמה כשרה שמתה מחמת שחיטה כשרה. אסור לאכול אותה, והיא מטמאה את הנושא אותה. רבי ישבב סובר שבהמה כשרה שמתה מחמת שחיטה פגומה עומדת בדיוק במקום שבו עומדת בהמה שלא נשחטה כלל. מכיוון שהשחיטה אינה כשרה, הנבלה היא נבלה על כל דיני הטומאה הנובעים מכך.
רבי עקיבא קורא לה טרפה, וטרפה אינה מטמאה. לשיטתו, טרפה היא בהמה שיש בה מום שסופו להמית אותה. בהמה כזו אסורה באכילה אפילו כשנשחטה כראוי, ובכל זאת השחיטה פועלת בה משהו: היא מונעת ממנה להיעשות נבלה, ולכן אין הגוף מטמא. וכך גם במקרים שלנו: רבי עקיבא סבור שאף שהשחיטה בכללותה הייתה פגומה, עצם העובדה שסימן אחד נחתך כראוי מספיקה כדי להוציא את הבהמה מכלל נבלה. הרי היא טרפה, ואינה מטמאה.
הכלל
"כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע": רבי ישבב אמר כלל בשם רבי יהושע.
"כל שנפסלה בשחיטתה, נבלה": אם התקלה היא בשחיטה עצמה, דין הבהמה כדין נבלה. "כל ששחיטתה כראוי", אבל אם השחיטה נעשתה בדיוק כפי שצריך, "ודבר אחר גרם לה", ודבר אחר הוא שגרם לבהמה, "ליפסל, טרפה", להיפסל, הרי דינה כטרפה.
"דבר אחר" פירושו מום בבהמה, מאותו סוג של פגם שעושה אותה טרפה. אבל כשהכשל הוא במעשה השחיטה, הבהמה נבלה.
"והודה לו רבי עקיבא": לבסוף הודה רבי עקיבא שרבי ישבב צודק.